צילום: אביב לשם האם רשאי חבר קיבוץ - גם כשהקיבוץ אינו עומד בהתחייבויותיו כלפיו - להפר את הוראות התקנון ולחדול מהעברת הכנסותיו לידי הקיבוץ בדרך של עשיית דין לעצמו? "התשובה לכך תהא בשלילה", פסקה השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי מבית משפט השלום בבית שאן בתביעה שהגיש קיבוץ מסילות כנגד משפחת חברים בקיבוץ (בני זוג והורים לבן בעל צרכים מיוחדים), ובתביעה שכנגד של המשפחה כלפי הקיבוץ.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
האם אתם עברייני מס ולא מודעים לכך
דן: האם הקיבוץ בסכנת פיצול לשתי קהילות שונות
מי ישלם את הוצאות האשפוז בבית הסיעודי

לטענת הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין עומר כהן ויואב שימשי (שלמה כהן ושות'), היה על החברה הנתבעת, אֵם המשפחה, להעביר לקיבוץ את מלוא הכנסותיה ואת התשלומים הנלווים בעד עבודתה, אך זו לא העבירה צבירות גמל בסך 550 אלף שקלים וכן הכנסת עבודה, קצבת זקנה של המוסד לביטוח לאומי וקצבה פנסיונית בסך 150 אלף שקלים.



על פי הקיבוץ החליטה האסיפה הכללית של מסילות כי הכנסה של חבר שלא נמסרה לקיבוץ תיחשב לחוב של החבר. בהתאם קבעה האסיפה שהחֲברה צברה חוב בגין אי-העברת הכנסותיה, ולכן עליה להשיבו. זהו חוב משותף של שני בני הזוג, בהיותם יחידה משפחתית אחת עם הכנסות משותפות, טוען הקיבוץ ומבקש לחייב גם את הבעל בהשבת הכספים.

החֲברה לא הכחישה את חובתה להעביר הכנסות לפי תקנון הקיבוץ, אך הסבירה כי משלא פעל הקיבוץ לפי הוראות תקנון בעלי צרכים מיוחדים בכל הקשור להבטחת עתידו של בנה - בדרך של רכישת תכנית פנסיה וחתימה על הסכם לבעלי צרכים מיוחדים (שצורף לתקנון ואושר באסיפה) - קמה לה "זכות עיכבון", כלומר, לעכב אצלה את הסכומים שהיא חייבת בהעברתם לקיבוץ, עד שהקיבוץ יקיים את חיוביו.

החֲברה, באמצעות עו"ד אמנון בר-מגן, הסבירה שהקיבוץ הוא זה שלא קיים החלטות שהתקבלו בעניין בנה, ולכן היא רכשה מהכספים הללו פוליסה לבנה בשווי 400 אלף שקלים, כדי שזו תבטיח לו פנסיה בסכום מובטח, וכן הפקידה 180 אלף שקלים בחשבון להבטחת צרכים דחופים של הבן, וזאת בהיעדר הסכם עם הקיבוץ להבטחת רשת הביטחון עבורו.

על החֲברה היה להעביר את הכנסותיה לקיבוץ, ובכלל זה קצבאות הפנסיה, הזקנה והכנסות העבודה, פסקה השופטת, והדגישה שחובותיו וזכויותיו של חבר הקיבוץ אינן תלויות או שלובות בקיום חובותיו של הקיבוץ כלפיו.

החֲברה לא היתה רשאית לחדול מלמלא את חיובה על פי התקנון על דעת עצמה ולהפסיק את העברת הכנסותיה לקיבוץ, אף אם סברה שהקיבוץ מפר את חיוביו כלפיה. אם נפגעה החֲברה מהתנהגות הקיבוץ, המשיכה השופטת, היה עליה לפנות לפעול לפי תקנון הקיבוץ או לפנות לערכאות ולבקש אכיפתו של התקנון, כפי שעשתה כעת בתביעה שהגישה כנגד הקיבוץ. היא אף יכלה לתבוע פיצויים, ככל שהקיבוץ אכן הפר את חובותיו כלפיה.

השופטת דוחה את טענת החברה ל"זכות עיכבון", שכן זכות זו קיימת לנפגע מהפרת חוזה באשר לנכסים או לכספים שקיבל עקב החוזה. אכן, יש לתקנון מעמד של חוזה בין הקיבוץ לחבריו, אך לא ניתן לומר שהחֲברה קיבלה את הכספים מהקיבוץ "מכוח החוזה" שביניהם, אלא מדובר בהכנסות חיצוניות (שכר עובדת חוץ וקיצבת זִקנה).

האם היתה המזכירות מוסמכת להגיש את התביעה כנגד החברה? כן, משיבה השופטת דחלה-שרקאוי, ומסבירה שאסיפת החברים הסמיכה את המזכירות לפעול לאכיפת ההחלטה ולגביית החוב. החלטה זו נעשתה בסמכות, ואין נפקותא לשאלה אם הגשת התביעה עצמה אושרה בידי האסיפה הכללית, כאשר זו הסמיכה את המזכירות לפעול לאכיפת ההחלטה.

לפי הוראות תקנון בעלי צרכים מיוחדים, מוצאת השופטת, על הקיבוץ לחתום על נוסח ההסכם שצורף לתקנון בעלי צרכים מיוחדים ולהבטיח את עתיד הבן.
"לא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול הדעת הפנימי של הקיבוץ", אומרת השופטת, ומחייבת את הקיבוץ לחתום על ההסכם האמור, לרכוש לבן זכויות פנסיה ולהבטיח לו רשת ביטחון.

סוף דבר, השופטת חייבה את החֲברה להעביר את הכנסותיה לקיבוץ בצירוף דוחות ומסמכים על אודותיהם. היא דחתה את התביעה כנגד בעלה של החברה, וקיבלה את תביעת המשפחה כלפי הקיבוץ.