צילום אילוסטרציה: Shutterstock האם יש הבדל בין מי שמתגוררת בקיבוץ (במעמד הורה) כבת-רשות, לבין חבר קיבוץ בכל הקשור לתקציב בעבור עבודה? לעתים עלולות תביעות פשוטות לכאורה להפוך למורכבות משהו, כפי שעולה מההתדיינות המתוארת כאן.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
משמרות: האם הקיבוץ הוא הנתבע הנכון והיחיד בתביעה
האם מותר לחשוף מסמך העלול לפגוע בפרטיותו של אדם
שדות ים: "מחלוקת החורגת אל תחום הכאב והצער"

בשנות השבעים נקלטה בשלוחות במעמד "הורה" אמה של חברת הקיבוץ. לימים היא אושפזה בבית הסיעודי בקיבוץ טירת צבי. באמצעות עו"ד שבח ילון תובע שלוחות בבית משפט השלום בטבריה, כי בני משפחתה שמחוץ לקיבוץ ישאו במחצית מעלות האשפוז, בסך 167 אלף שקלים. תוך כדי הדיון המשפטי הלכו לעולמן, למרבה הצער, הן האם והן הבת הנתבעת.



בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים באמצעות עו"ד הראל טיקטין, הם טענו כי לפי ההסכם עם האם, על הקיבוץ לשאת בהוצאות הסיעוד כולן, ובכל מקרה יש לקזז מהסכום הנתבע שכר ותקציבים שונים שהיא היתה זכאית להם.

הקיבוץ מבקש למחוק את טענות הקיזוז מכתב ההגנה, ואומר שאלה טענות מתחום משפט העבודה שבין עובד ומעסיק, ומקומן להתברר בבית הדין לעבודה, ולא בבית משפט השלום.

עו"ד טיקטין מסביר לבית המשפט שהסטטוס הייחודי של המנוחה בקיבוץ היה 'בת-רשות', ואין הדברים נוגעים כלל לטענה בדבר היעדר יחסי עובד-מעסיק בין החבר לקיבוצו. המנוחה התגוררה בקיבוץ, קיבלה ממנו שירותי קהילה ככל חבר קיבוץ, ונוסף על כך עבדה מבלי לקבל שכר, מלבד תקציב מופחת, בעוד שהקיבוץ נטל לקופתו את קצבתה מהביטוח הלאומי.

לטענת עו"ד טיקטין, למנוחה - שעבדה שנים ארוכות בקיבוץ - היתה קיימת הזכות לתבוע "שכר ראוי" בעד השירותים שנתנה, בשים לב לסטטוס שלה בקיבוץ וכי קיימים מצבים שבהם חרף אי-התקיימות יחסי עובד-מעסיק, עדיין הזכות לקבלת שכר ראוי בעינה עומדת. דומה הדבר לקבלן המעניק שירותים ואינו מקבל תמורה, ועדיין יש לו הזכות להגיש תביעה לבית משפט השלום ולא לבית הדין לעבודה. טיקטין הדגיש שטענותיו לקיזוז מתייחסות לזכות המנוחה לקבלת "שכר ראוי" ולא לזכות לקבלת "שכר עבודה". הקיבוץ משיב שהטענה לגבי "שכר ראוי" יש בה כדי לבטל בהבל פה את ההסכם בין הצדדים.

השופטת אפרת הלר אומרת שאין מחלוקת על כך שהמנוחה היתה בת-רשות בקיבוץ. משעה שקיבלה המנוחה תקציב מהקיבוץ, היו כלכלתה, מגוריה ושירותים נוספים על חשבונו של הקיבוץ, שקיבל את קצבת המנוחה מאת המוסד לביטוח לאומי.

על פניו, סבורה השופטת, יש להשוות את מעמדה של המנוחה למעמד חבר קיבוץ, תוך כדי סיווגה בסייגים המתאימים, בפקודת האגודות השיתופיות ובתקנון הקיבוץ. במצב העובדתי הזה, אומרת השופטת, אין לראות הבדל בין בר-רשות לבין חבר קיבוץ, והיא סבורה כי אין לגזור דין שונה על בר-רשות ולקבוע כי
תביעותיו וטענותיו כנגד הקיבוץ אמורות להיות נידונות בבית הדין האזורי לעבודה, בשונה מחבר קיבוץ, שעליו לא חלים יחסי עובד-מעסיק בינו לבין קיבוצו.

משכך, היא פוסקת שטענות הקיזוז "הועלו באכסניה הנכונה", כלומר בבית משפט השלום, ולפיכך אין מקום להורות על מחיקת סעיפים אלו מכתב ההגנה. השופטת מחייבת את הקיבוץ לשלם לנתבע אלף שקלים הוצאות משפט, ומציינת כי הדברים שאמרה מתייחסים רק לשאלה המקדמית בדבר סמכותו של בית המשפט.

סמוך למועד שבו ניתנה החלטת השופטת הסתיים התיק בהליך גישור מהיר.