צילום: עמית מגל האם הוראה בתקנון קיבוץ גשר הזיו, הקובעת כי חברותו של חבר בקיבוץ המוֹכר את ביתו פוקעת גם אם הוא ממשיך להתגורר בקיבוץ, היא "תנאי מקפח" ויש לבטלו? עו"ד דביר לנגר, חבר גשר הזיו, מבקש מבית המשפט המחוזי בחיפה, בתובענה שהגיש בעצמו כנגד קיבוצו, להצהיר על ביטול תנאי זה. הוא מתאר כי סיבות אישיות שנקלע אליהן מאלצות אותו למכור את ביתו, אך לטענתו תביא מכירת הבית לפקיעת חברותו.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
בית המשפט הורה לגדר את בית הספר הנמצא בלב הקיבוץ
"בג"ץ התחמק מאחריות כלפי החברים"
פסק דין תקדימי בבג"ץ: אין להכיר ביחסי עובד-מעביד בקיבוץ

החבר מתאר כי בשנת 2011 החליט הקיבוץ על תיקון תקנונו, באופן ש"החלטת התיקון" הוסיפה לתקנון סעיף רחב לעניין שיוך הדירות בקיבוץ. אחת מהוראות הסעיף מתירה העברת דירה, לאחר השיוך, כפוף למתן זכות סירוב ראשון לקיבוץ לרכישת הדירה, וכן לקיומו של תנאי נוסף, שבעיקר עליו מתרעם החבר, ולפיו "המשפחה המעבירה עזבה את הקיבוץ או שחברותה נפסקה בו".



בקיבוץ נקבע בהתאם נוהל העברה, המחייב חבר המוכר את דירתו לחתום על הודעה לקיבוץ כי בעת השלמת המכירה של הדירה תסתיים חברותו בקיבוץ.

החבר טוען שהתנאי המתייחס לפקיעת החברות הוא מקפח, נוגד את תקנת הציבור, פוגע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יש בו משום גזל והפקעת זכויות קניין של החבר, והוא מהווה גם קיפוח כמשמעו בחוק החברות.

הקיבוץ, באמצעות עו"ד יצחק פינק (לאמעי, סידר, רהט, צידון, פינק, עורכי דין), אומר שהנוהל כבר היה תקף בעת שהחבר התקבל לחברות בקיבוץ וחתם על הסכם הקליטה. בקשת החבר שבית המשפט יתערב בכללים שקיבלו עליהם חברי הקיבוץ היא בניגוד להלכה הפסוקה, סבור הקיבוץ.

תקנון אגודה שיתופית הוא הסכם בין החברים לבין עצמם, ויכולים הצדדים לקבוע את תנאיו כרצונם ובלבד שלא יהיו בניגוד לחוק או לסדר הציבורי, אומר השופט אלכס קיסרי. "בנסיבות מסוימות ניתן לראות בתקנון אגודה שיתופית חוזה אחיד שחל עליו חוק החוזים האחידים, ואם הוא כולל תנאי מקפח יכול בית המשפט לפסול את התנאי".

מקור זכויותיו הקנייניות של החבר בדירה הוא בהסדרים שנקבעו בתקנון כחלק מהליך שיוך הדירות, ולחבר אין זכות קנויה לפטור מהגבלות שמטיל התקנון על זכויות אלה ועל מכירת הדירה. ההחלטה אם למכור את הדירה נתונה לשיקול דעתו של החבר.

זכותו למכירת הדירה מותנית לפי התקנון בשתיים, חוזר ומסביר השופט: האחת, זכות סירוב ראשונה הנתונה לקיבוץ לרכישת הדירה שהחבר מעוניין למכור. והשנייה, עזיבתו של החבר את הקיבוץ. תחולתה של הוראה זו אינה מוגבלת לחבר בלבד (או לקבוצה מסוימת של חברי הקיבוץ), אלא היא חלה על כלל החברים, ובמובן זה לא ניתן לטעון שההוראה מקפחת, מפני שהיא נגועה בחוסר שוויון.

הסרת ההגבלות על מכירת דירות החברים עלולה להביא, אומר השופט, לתוצאה שיהיו חברים בקיבוץ ללא דירות (מפני שהן נמכרו לאחרים), לצד בעלי דירות (שרכשו אותן מהחברים) שאינם חברים בקיבוץ. הנוהל, מסביר השופט, אינו אלא מנגנון ביצוע של התקנון. הוא אינו מפקיע את חברותו של החבר אלא רק מתנה את האפשרות להעביר לצד שלישי את זכויות החבר או משפחתו בדירה, בין השאר בכך שהוא או משפחתו עזבו את הקיבוץ קודם להעברת הזכויות לצד שלישי.

מטענות החבר עולה כי מקורה של ההגבלה בהסדר פנימי הקיים בקיבוץ, ולפיו אותם חברים הזכאים מהקיבוץ לתשלום פנסיה מינימלית אינם מקבלים מהקיבוץ תשלומי פנסיה, אלא תשלומים בדרך של הלוואה, שאותה הם פורעים לאחר מכן מתוך תשלומי רווחים המגיעים להם מהקיבוץ, ודירותיהם משמשות כבטוחה לפירעון ההלוואה.

לפי תקנות הערבות ההדדית, מסביר הקיבוץ, עליו לשלם לחבריו סכומים מסוימים, בין כהשלמת הכנסה בגיל העבודה, ובין כגמלה בגיל פרישה. בעשותו כך, הוא רשאי להביא בחשבון כל הכנסה או נכס של החבר, ובכלל זה נכסי מקרקעין. ההגבלה על מכירת הדירה, אומר הקיבוץ, נועדה למנוע מצב שבו חבר מכר את דירתו, נותר ללא נכסים, והקיבוץ אינו יכול להבטיח את החזרת הסכומים שהוא מעמיד לחבר כהלוואה, כאמור, לפי החלטותיו הפנימיות.

העובדה שהקיבוץ נוהג כך, אומר השופט, אינה מספיקה כדי לקבוע שיש בכך קיפוח. ייתכן שדרך זו אינה תואמת את תקנות הערבות ההדדית, אך בשאלה נכבדה זו, מדגיש השופט, לא ניתן להכריע בהליך זה.

ביטול התנאי, לדעת השופט, עלול להביא לתוצאה שחברים אחרים בקיבוץ יבקשו למכור את דירותיהם מבלי לוותר על חברותם. מצב דברים זה עלול לערער את מצבו הכלכלי של הקיבוץ ולהכביד על החברים האחרים בו. השופט קיסרי דוחה את הטענה שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד המצדיק את ביטולו.

תביעת החבר, שחברותו בקיבוץ לא תותנה בבעלות על דירה, אינה ציפייה לגיטימית, סבור השופט,
ואינה לגיטימית יותר מציפייתם של