צילום: אפי שריר מהי מהותה של הרנטה החודשית שמקבל חבר קיבוץ מהביטוח הלאומי של גרמניה? האם זהו "תשלום בעל אופי פנסיוני", כטענת הקיבוץ, שאז רשאי הקיבוץ לנכותו מ"סכום הגמלה המינימלית" שמקבל החבר, או שמא זהו תשלום שאינו "בעל אופי פנסיוני", כטענת החבר, וזה מקבל אותה "על אובדן משפחתו בשואה והנזקים שנגרמו לו בהיותו ילד".

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
בקרה גבע: האם פיטורי העובד נועדו לסכל את ההתארגנות
רמת יוחנן: מדוע הוגשה תביעה של 8.2 מיליון שקלים נגד הקיבוץ
בארות יצחק: מדוע נדחתה התביעה נגד רשות שדות התעופה

השופט דניאל קירס מבית משפט השלום בצפת פוסק בהלכה חדשה כי רנטה חודשית זו המשולמת לחבר היא תשלום פנסיוני, ולכן היא מותרת בניכוי מסכום הגמלה המינימלית שחייב הקיבוץ לחבריו.



הסבר קצר: תקנות האגודות השיתופיות הגדירו מהו סכום הגמלה הפנסיונית ("פנסיית רשם") שהקיבוץ חייב לחבריו. הוראת התקנה היא ברורה: על הקיבוץ להבטיח את הספקת צורכי חבריו בגיל הפרישה, באופן שערכם הכולל לא יפחת מגובה סכום הגמלה הפנסיונית.

הקיבוץ רשאי, מוסיפה וקובעת התקנה, לנכות מהתשלום שבו חייב הקיבוץ המתחדש לחבר "כל סכום שנצבר על שם החבר, או שהוא זכאי לו, או שהוא מקבל כגמלה, או כתשלום אחר בעל אופי פנסיוני, ולמעט קצבאות הביטוח הלאומי".

חבר כפר הנשיא, בן 90, ניצול השואה, טוען בתביעה שהגיש בעצמו - כשהוא מיוצג על ידי בנו (שאינו פרקליט) - כי הקיבוץ מנכה שלא כדין מסכום הפנסיה שהוא זכאי לו מהקיבוץ את סכום הרנטה שהוא מקבל מגרמניה. החבר תובע את הקיבוץ להשיב לו יותר מ-400 אלף שקלים.

מנגד טוען הקיבוץ, באמצעות פרקליטותיו ניצן טבנקין ומאיה גוטרמן (קופרשמיט-גולדשטיין, עורכי דין), כי רנטה זו היא פנסיה לכל דבר ועניין. הקיבוץ מסביר כי מדובר בגמלת פנסיה שרכש כפר הנשיא בשנת 1982 מהביטוח הלאומי בגרמניה לחברים רבים יוצאי גרמניה (שחלקם כלל אינם ניצולי שואה). הקיבוץ מוסיף שמטעמים כלכליים הוא בחר לבטח את חבריו הזכאים לכך במוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה ולא בחברה ישראלית.

השופט מתחקה אחר מקורה ואחר מהותה של הרנטה בחוק הפיצויים בביטוח הסוציאלי הגרמני, באמנה לביטחון סוציאלי בין גרמניה וישראל ובהסכם לביצוע האמנה, ומקבל את טענת הקיבוץ שמדובר ברנטה רגילה של ביטוח גרמני סוציאלי, ולא ברנטה שמהותה פיצוי לניצולי השואה.

לפיכך הוא דוחה את טענת החבר שלפיה הרנטה היא תוספת לסכום שאותו הוא מקבל כניצול השואה, ואומר שמקורה הוא בזכויות שרכש הקיבוץ בעבור החבר במסגרת ההסכם לביצוע האמנה בעניין ביטוח סוציאלי. משכך, פוסק השופט, הוכיח הקיבוץ כי רנטה זו מותרת לניכוי.

ועוד טענה בפי החבר: אם בקצבת ביטוח לאומי עסקינן, הרי שזו אינה ניתנת לניכוי, באשר תקנות הערבות קובעות במפורשת שקצבת הביטוח הלאומי שמקבל אדם בגיל קצבת זקנה לא תנוכה מהתקציב הפנסיוני של חבר קיבוץ מתחדש.

לא כך, משיב לו השופט. הפרשנות התכליתית לתקנות הערבות ההדדית היא שהיא מתייחסת רק אל קצבאות הביטוח הלאומי (הישראלי). פעמיים ה"א הידיעה, מדגיש השופט, אומרת לשון התקנה כדי להבחין שאין מדובר בקצבאות ביטוח לאומי של לאום כלשהו. קצבאות כאלו, ממדינה אחרת, סבור השופט, מותרות בניכוי.

לעמדת השופט, גם אם הרנטה היא בעלת אופי ביטוחי פנסיוני, היא נכנסת לגדר תשלום "בעל אופי פנסיוני", המותר בניכוי. בכך שלהתקשרות עם קרן יש פן ביטוחי, אין כדי לגרוע מהיותה בעלת אופי פנסיוני,
הוא מסביר ומדגים במקרה של "ביטוח מנהלים", בפסיקה בעניין קבוצת כנרת וכך גם בעניין קיבוץ דליה, שם נאמר כי "אחד המאפיינים של תשלום פנסיוני הוא קביעת שיעור הזכאות בהתאם לתקופה שבגינה הופרשו סכומים לקרן הפנסיה". תשלום הרנטה כאן, מוסיף השופט, אכן נושא זיקה לתקופה שבעדה בוצעו תשלומים.

סוף דבר, השופט דוחה את תביעת החבר ומחייב אותו בשכר טרחת עורכות הדין של הקיבוץ בסך 12 אלף שקלים.