צילום: אבשי בן יהודה זכות העובדים להתארגן במקום העבודה הוכרה כזכות יסוד, ובהתאם לכך נקבע בפסיקה העיקרון כי במקום שבו עושה המעסיק שימוש בנשק הפיטורים כדי לפגוע בזכות ההתארגנות או בניסיון למניעת התארגנות עובדים בשלביה הראשונים - ימנע בית הדין את הפיטורים ויורה על השבה לעבודה, כסעד ראשון במעלה.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
רמת יוחנן: מדוע הוגשה תביעה של 8.2 מיליון שקלים נגד הקיבוץ
בארות יצחק: מדוע נדחתה התביעה נגד רשות שדות התעופה
כפר הנשיא: משתכני ההרחבה תובעים להפחתת דמי הפיתוח

בית הדין עושה זאת, שכן לתפיסתו פיטורי פעילים מרכזיים, בהליך ההתארגנות, הם כלי שנוקט מעסיק לסיכול ההתארגנות בשלביה הראשונים, כיוון שצעד זה מרתיע עובדים אחרים מהצטרפות לארגון העובדים, מתמיכה במהלך ההתארגנות או ממעורבות פעילה בו.



באגודה השיתופית "בקרה גבע", מקבוצת גבע, העוסקת בייצור, בתכנון ובשיווק של שסתומים ובוכנות אוויר, החל הליך התארגנות של העובדים, והסתדרות העובדים הלאומית מנסה לקדם אותו. לאחרונה הודיע המפעל ליו"ר ועד העובדים על פיטוריו, וההסתדרות הלאומית, באמצעות עו"ד רוית קרן, וכן העובד, באמצעות עו"ד שרון ברכוביץ, מבקשים מבית הדין האזורי לעבודה בנצרת להוציא צו שישיבו לעבודה. הם טוענים כי פיטוריו נעשו שלא כדין ועל רקע פעילותו כיו"ר ועד.

האומנם החליט המפעל לסיים את העסקתו של העובד בשל היותו חבר בארגון עובדים? לשאלה זו נדרש הרכב בית הדין: השופט ד"ר טל גולן; נציג ציבור העובדים מרדכי חזיזה; ונציג ציבור המעסיקים אליאס ג'טאס.

190 עובדים שכירים מעסיק מפעל "בקרה גבע", ועוד כ-90 חברי גבע. לפני כשנה, ביולי 2015, הכריזה ההסתדרות הלאומית על יציגות בקרב עובדי המפעל, והעובד שפוטר הוכרז חבר ועד הפעולה של העובדים. באותו יום, מתאר בית הדין, קיבל העובד הזמנה לשימוע תוך כדי פירוט הסיבות לכך.

בתום השימוע, ולאחר התלבטות, החליט המפעל לתת לעובד הזדמנות נוספת כדי לשפר את דרכו. לאחר כשמונה חודשים נוספים זומן העובד לבֵרור משמעתי ולאחריו למספר שימועים, שבהם טען המפעל באשר ל"התנהלותו הבעייתית" של העובד. לבסוף, במאי 2016, פוטר העובד.

העובד וההסתדרות טוענים שהפיטורים נועדו "למגר את ההתארגנות", ואף הוסיפו ואמרו כי המפעל "התחקה אחר העובד וניהל אחריו מעקב סמוי". באמצעות עו"ד אורי דדו טוען המפעל שאינו כופר בזכות ההתארגנות, אך הסביר שהעובד לא הותיר לו כל ברֵרה מלבד פיטוריו, "וזאת בשל התנהלותו המזלזלת במשאבי המפעל, בגנֵבת שעות עבודה ובאי-קבלת מרות".

הטענה המרכזית כנגד העובד, מתאר בית הדין, היא שעשה שימוש ברכב המפעל לצרכיו הפרטיים, דיווח על שעות כוזבות, ולכאורה קיבל שכר שאינו מגיע לו. מתברר כי באחד הימים שבהם עבד העובד כנהג חלוקה של המחסן, הוא יצא מעפולה, ובמקום לנסוע לקיבוץ יזרעאל, יעד החלוקה הבא שלו, הוא נסע לביתו, שם שהה כשעה בעודו אוכל ארוחת צהריים.

בכך, טוען המפעל, האריך העובד את זמן הנסיעה בשעה בערך, ואת מספר הקילומטרים ב-15 לכל כיוון. העובד הסביר זאת בכך שלא היה בידיו כסף ולכן נסע לביתו לאכול, הגם שזה היה ביום העבודה.

פיטורים הם האקט הקיצוני ביותר במערכת יחסי עובד-מעסיק, אומר בית הדין, ולרשות המעסיק קיימים אמצעים אחרים, מידתיים יותר ופחותים בעוצמתם, כגון נזיפה או קנס. מעסיק לא יפטר עובד בשל חברות או פעילות בהתארגנות
או בארגון עובדים, ממשיך בית הדין, אך ההגנה הניתנת לעובדים הפעילים בהתארגנות העובדים אינה "עיר מקלט" מפני פיטורים מטעמים ענייניים, וזאת אם המעסיק יוכיח כי הפיטורים אינם קשורים לפעילות העובד בוועד העובדים.

בית הדין מוצא שאין מדובר בעבירת משמעת כה חמורה או בעברה פלילית שיש בה כדי להצדיק את פיטוריו של העובד, בייחוד שההסתדרות והעובד כאחד היכו על חטא וביקשו לתת לעובד הזדמנות נוספת. משכך, מורה בית הדין על השבת העובד לעבודתו בבקרה גבע, ופוסק שהוא יהיה זכאי למלוא שכרו וזכויותיו ברציפות, וזאת החל מיום הפיטורים.