צילום: גיל לרנר הלכה היא כי בעל דין שטען טענה משפטית או עובדתית מושתק מלטעון - בהליך אחר או בגדר אותו הליך - טענה הסותרת טענה זו. כלל זה, המכונה השתק שיפוטי, נגזר מעקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט. התוצאה היא שבעל דין מושתק, בהליך משפטי מאוחר, מלטעון טענה הסותרת טענה עובדתית שטען בהליך אחר.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
כפר הנשיא: משתכני ההרחבה תובעים להפחתת דמי הפיתוח
בג"ץ דחה את בקשת הקשת המזרחית: הבנייה בקיבוצים תימשך
המעפיל וגזית: תביעה של למעלה ממיליון שקלים נגד המפעל

"דוקטרינת ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת לטענות שהועלו בפני ערכאות השיפוט, והיא חלה אף על טענות עובדתיות סותרות שהועלו בפני הרשויות", פסק בית המשפט העליון והשתיק לכאורה נישום מלטעון אחרת בערעור באשר לתחילת פעילותו העסקית, לאחר שטען "טענה הפוכה" בפני רשות המסים והממונה על הביטוח.



בית המשפט רשאי להעלות טענת השתק שיפוטי גם אם הטענה לא נשמעה מפי מי מהצדדים, שכן - כפי שפסק בית המשפט העליון לאחרונה - "אין לאפשר לצדדים לשנות אותה מסכת עובדתית לנוחותם לצורכי הליכים שונים, אלא אם כן חלו טעויות בתום לב כאלה או אחרות. דברים אלו פשוטים וברורים, ובית המשפט אינו יכול לפעול כשוטה שבעולם".

ומשנעשינו בקיאים בסוגיית "ההשתק השיפוטי", נוכל להבין על שום מה לא זכה קיבוץ בארות יצחק בתביעה שהגיש על סך 1.3 מיליון שקלים כנגד רשות שדות התעופה.

שנים רבות עיבד הקיבוץ שטחים חקלאיים הסמוכים לנמל התעופה. במרוצת השנים הופקעו כמה מהשטחים לטובת רשות שדות התעופה לצורך בניית נתב"ג 2000, אך הקיבוץ המשיך לעבדם בידיעת הרשות ובהיתר ממנה. לצורך כך הטמין הקיבוץ בקרקע צנרת תת-קרקעית בעלות גבוהה מאוד.

מערכת היחסים בין הצדדים הוסדרה בחוזים מפורשים רק באשר לחלק הדרומי של השטחים, ובהם נכללה הוראה שלפיה כל תשתית שתותקן במקרקעין תהיה רכוש הרשות. כן נקבע שלקיבוץ לא יהיו תביעות בנוגע להשקעתו במקרקעין. באשר לחלק הצפוני של השטחים (כ-1,035 דונם), לא נקשרו חוזים מפורשים בכתב.

בשנת 2008 הפסיק הקיבוץ לעבד את כל השטחים, והם הוחזרו לרשות. הצנרת שהוטמנה בשטח הצפוני (כמו בשטחים האחרים) נותרה במקרקעין, ובגין כך הגיש הקיבוץ תביעה כספית נגד הרשות בסכום המשקף לטענתו את שווי הצנרת. הקיבוץ טען כי השטח הצפוני לא היה כפוף לחוזים שנכרתו ביחס לשטחים האחרים, ומכאן שההוראה שלפיה לא יהיו לקיבוץ תביעות בנוגע להשקעתו במקרקעין אינה חלה על שטח זה.

בבית משפט השלום התברר כי בהליך אחר שהגיש הקיבוץ נגד הרשות, הוא טען כי אין הבדל מבחינה חוזית בין השטחים החקלאיים שעובדו על ידו. משכך דחה בית המשפט את התביעה ופסק כי הקיבוץ מנוע מלטעון כעת שיש להבחין בין השטח הצפוני לשטח הדרומי, לעניין מערכת היחסים ההסכמית שחלה עליהם.

בית המשפט הוסיף שאין יסוד לטענה כי על השטח הצפוני לא חלים החוזים שנכרתו בין הצדדים לאורך השנים, שכן הצדדים לא התנהלו באופן דווקני על פי החוזים, ובהתנהגותם החילו את הסכמותיהם גם על השטח הצפוני. הערעור שהגיש הקיבוץ לבית המשפט המחוזי - נדחה.

עתה מבקש הקיבוץ מבית המשפט העליון, באמצעות עורכי הדין אביתר קנולר, ליאת קינן ויסמין אלבז,
להרשות לו "ערעור שני". השופט מני מזוז מבית המשפט העליון פוסק: "רשות ערעור בעניין שנדון לפני שתי ערכאות תינתן כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או במקרים חריגים שבהם נגרם למבקש עיוות דין חמור. לא זה המקרה כאן", ודוחה את הבקשה.