צילום: אפי שריר "לא ניתן לאחוז את החבל משני קצותיו", אומרת השופטת רבקה איזנברג מבית משפט השלום בצפת. "לסרב לשאת בהוצאות פיתוח ראליות ומעודכנות (שהביאו לפיתוח שממנו נהנים התובעים) העולות בהרבה על הסכום ששולם בהתאם להסכמים, ובה בעת לצפות שבית המשפט יורה על השבה של סכום סבסוד (שהעביר משרד הבינוי והשיכון) שעודכן בדיעבד ולא היה ידוע בעת חתימת ההסכמים", מוסיפה השופטת ופוסקת על דחייתה של תביעה כספית בסכום 1,120,000 שקלים, שתבעו 16 תובעים (זוגות ויחידים), המשתכנים בהרחבה של קיבוץ כפר הנשיא.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
המעפיל וגזית: תביעה של למעלה ממיליון שקלים נגד המפעל
כיצד מבוצע התחשיב הכספי בחלופות השיוך
ערבות הדדית על תנאי

באמצעות עו"ד טל מסר (מסר, פילו ושות') טענו התובעים כלפי המועצה האזורית גליל עליון, "קולחי גליל עליון", קיבוץ כפר הנשיא, החברה הבונה (שמואל ברוך בע"מ), רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) והמדינה, כי גבו מהם הוצאות פיתוח בשיעור הגבוה מהסכומים שהתירה רמ"י, וכן סכומי היטלים הגבוהים מאלה הקבועים בחוקי העזר הרלוונטיים. התובעים גם ביקשו להפחית את סכום הסבסוד בסך 60 אלף שקלים שהעביר משרד הבינוי והשיכון מסכום דמי הפיתוח שהתירה רמ"י לגבות (כולל מע"מ והוצאות משפטיות). מאחר שהם שילמו, לטענתם, דמי פיתוח בסכום גבוה יותר, הם תובעים את השבת ההפרש.



המועצה ותאגיד מי הקולחין הודיעו לבית המשפט שלא היו צד למערכת החוזית שנקשרה עם התובעים, לא קיבלו כספים מהתובעים, ולכן אין הם זכאים להשבת כספים מהם.
כפר הנשיא, באמצעות עורכי הדין יונתן גולדשטיין ועדי ששון (קופרשמיט-גולדשטיין, עורכי דין), טען כי הקיבוץ פעל לפי הנחיות אגף שיווק וכלכלה ברמ"י, וכי כספי הפיתוח שגבו מהתובעים היו אף נמוכים מאלו שהתיר האגף לגבות ממשתכנים. משכך, אמרו הפרקליטים, לא גבה הקיבוץ כספים מעבר לסכומים שאושרו, ולכן מבקש הקיבוץ לדחות את התביעה נגדו.

ביצוע עבודות תשתית ופיתוח ניתן לעשות בשתי דרכים. האחת - באמצעות הרשות המקומית על בסיס חוקי העזר. והשנייה - בהטלת הביצוע על היישוב החקלאי, כשהרשות המקומית מפקחת על ביצוען. בדרך השנייה, גביית הוצאות הפיתוח היא לפי הנחיות רמ"י ולא חוקי העזר. במקרה זה, כאשר המועצה מטילה את עבודות הפיתוח על היישוב החקלאי, קובעת הוראת אגף חקלאי ברמ"י: "עלויות הפיתוח ייבדקו ויאושרו על ידי אגף השיווק והכלכלה". האגף אף התיר לגבות במסגרת המסלול הירוק הוצאות פיתוח ללא בדיקה בהרחבות, תוך כדי קביעת תקרה של סכומים המותרים בגבייה.

כאשר יש שיווק מגרשים בהרחבה בהתאם למסלול הירוק, תיארו רמ"י ומשרד הבינוי לבית המשפט, אין המדינה מקיימת פיקוח על הכספים הנגבים או על כספי הסבסוד, שכן ממילא סכום הוצאות הפיתוח במסלול זה נמוך ואינו כולל סכומים האסורים בגבייה. כשמתקבל סבסוד המיועד לביצוע עבודות ציבוריות, הוא מועבר למועצה, וזו משלמת באמצעותו לגורמים שהסמיכה לביצוע עבודות הפיתוח.

השופטת מוצאת כי צודקים הקיבוץ, רמ"י ומשרד הבינוי בטענתם כי השיווק לתובעים היה לפי המסלול הירוק, ושלפיו הוגבלו דמי הפיתוח לסך 117,361 שקלים (ששיעורם המעודכן, כולל מע"מ והפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מחודש פברואר 2003, הגיע לכדי 137-145 אלף שקלים).

בעת שנערכו ההסכמים עם התובעים, היה ידוע על סכום סבסוד של 30 אלף שקלים, ובהתאם נקבע סכום הוצאות הפיתוח שהתובעים הסכימו לו ושאותו התחייבו לשלם. גם בהפחתת סכום זה מדמי הפיתוח המותרים, מחשבת השופטת, עדיין לא שילמו התובעים סכומים העולים על הוצאות הפיתוח המאושרות. משכך, היא פוסקת, הנתבעים נהגו כדין ולא גבו מהתובעים כספים ביתר.

אך התובעים טוענים, מתארת השופטת, שיש להפחית סכום סבסוד גבוה יותר, בסך 60 אלף שקלים, שרק בדיעבד התברר שזהו סכום הסבסוד שאושר. דרישה זו היא "חסרת תום לב ואף ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט", אומרת השופטת ומסבירה כי אמנם לאחר שנים התברר כי קיים סכום סבסוד מוגדל, אך באותו אופן התברר גם שהתקרה שנקבעה לדמי הפיתוח המותרים בגבייה אינה תואמת את הפיתוח והתשתיות הנדרשות.

במרץ 2012, מתארת השופטת, עודכן סכום הוצאות הפיתוח לסך של 197 אלף שקלים לתשתיות חוץ (ולפיתוח פנים המגרש - סך של כ-140 אלף שקלים). אך המדינה הבהירה כי סכום זה אינו חל בדיעבד על משתכנים שחתמו על עסקאות מול הרשות ושבהן נקבע סכום הוצאות פיתוח נמוך יותר.

השופטת מתרעמת על טענת התובעים המבקשים להפחית סכום סבסוד מעודכן ומוגדל מהוצאות הפיתוח הלא ראליות (שאותן הם שילמו),
מבלי להתייחס לכך שהסכום המעודכן הוא המשקף את עלות הפיתוח בפועל (ושאותו אין התובעים משלמים).

זו תביעה לא צודקת ואין לאפשרה, אומרת השופטת ודוחה את התביעה. במקרה של אחד המשתכנים מוצאת השופטת שאכן