צילום: Shutterstock אני חבר קיבוץ שנים ארוכות. כל חיי עבדתי בקיבוץ ובמפעל, וכל הכנסותיי הועברו לקיבוץ. לאחר שחלה נסיגה בבריאותי, המשכתי לעבוד במשרה חלקית בקיבוץ. בזמן עבודתי קיבלתי רשת ביטחון מהקיבוץ, והיא שימשה השלמה למשכורתי עד לשכר מינימום. נאמר לי שלפי החלטת אספת הקיבוץ עזרה זו היא הלוואה שבה ממשכנים את ביתי, וכן שזהו חוב משפחתי.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
שדות ים: בנה של המנוחה החזיק את הדירה כבת-ערובה
בג"ץ הקרקעות: המדינה תומכת בחלופת השיוך
השופט בתגובה לתביעת החבר: "הרבה מהומה על לא מאומה"

נוסף על כך נאמר לי כי כל דיבידנד המגיע לכלל חברי הקיבוץ יקוזז מהחוב, כך שאשתי ואני איבדנו את כל הזכויות מנכסי הקיבוץ. מצב בריאותי החמיר, וקיבלתי מהמוסד לביטוח לאומי אחוזי נכות גבוהים וכן אישור על אובדן כושר עבודה.

כשביקשתי את השלמת העזרה ההדדית מהקיבוץ, כבכל שנה, נדרשתי למלא פרטים על מצבי הכלכלי. האם לחבר קיבוץ זכות אוטומטית לרשת ביטחון ללא קשר למצבו הבריאותי או הכלכלי? האם יכול הקיבוץ להתנות את מתן הרשת בדרישות הפוגעות בצנעת הפרט?



תשובה: אכן, מדובר בסוגיה המשאירה משקע כבד אצל החבר שנתן את כל כושר השתכרותו לקיבוץ ולעת הזדקקותו הוא חש כי מעמידים בפניו קשיים ומכשולים.

חשוב לזכור כי מיום ששינו הקיבוצים את אורחות חייהם ועברו ממודל של קוּפה שיתופית, שממנה מקבל החבר את כל צרכיו, למודל של קיבוץ מתחדש, הם מחויבים לפעול לפי "תקנות האגודות השיתופיות - ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש".

תקנות אלו קובעות רף מינימלי של ערבות הדדית שעל פיו חב הקיבוץ המתחדש לחבריו בגיל העבודה, בגיל הפרישה וכן לחברים ולתלויים בעלי צרכים מיוחדים. זו רשת הביטחון (או רשת המגן) הפרושה בקיבוצים, ושגובהה (כלפי מעלה) נתון להחלטת כל קיבוץ. אלא שהקיבוץ אינו רשאי לקבוע בהסדריו הפנימיים רף נמוך מזה הקבוע בתקנות.

עו"ד אסתר קויפמן (קושניר & קויפמן, עורכי דין), אומרת כי תקנות הערבות ההדדית מתירות לקיבוץ להציב בפני חבריו תנאים והגבלות שונות בטרם ישלים את צרכיהם לפי רשתות הביטחון הללו. כאשר חבר בגיל העבודה נזקק לרשת ביטחון - השלמה לשכר המינימום הקבוע בתקנות - רשאי הקיבוץ להביא בחשבון כל הכנסה או נכס של החבר או של בן-זוגו (למעט קצבאות ייעודיות, כגון קצבת ניידות או שירותים מיוחדים).

"לשם כך רשאי הקיבוץ, ואולי גם חייב, להתנות את ההשלמה בגילוי נאות של כל ההכנסות והנכסים כאמור", אומרת עו"ד קויפמן. "אכן, בדרישה זו לגילוי נאות, הגם שניתן בה היתר מפורש בתקנות הערבות ההדדית, יש משום פגיעה מסוימת בצנעת הפרט של החבר, אך זו פגיעה הכרחית ומידתית, שכן מטרתה להגן על הקופה הציבורית ולהבטיח כי הערבות ההדדית תינתן רק בעת הצורך".

"רשת הביטחון שהחבר זכאי לה בגיל העבודה", מדגישה עו"ד קויפמן, "אינה ניתנת באופן אוטומטי, אלא מותנית גם במיצוי כושר ההשתכרות, בקיום חובת העבודה, בקיום הוראות התקנון וכן בכלל התחייבויות החבר כלפי הקיבוץ ובמיצוי זכויות החבר לקבל כל הכנסה שהוא זכאי לה לנוכח מצבו".

במסגרת הבחינה וההתחשבות בכלל הכנסותיו ונכסיו של החבר לעניין בדיקת זכאותו לרשת ביטחון - אין מניעה חוקית, לדעת עו"ד קויפמן, לכלול גם נכסים ששויכו לחבר מהקיבוץ, כדוגמת שיוך אמצעי ייצור (או פֵּרותיהם), או שיוך דירות, ובלבד שאין בכך לפגוע בזכות החזקה בדירת המגורים של החבר.

משנמצא שיש בהכנסות החבר, או בנכסיו, כדי לכסות את צרכיו (למשל, כתוצאה מתשלום דיבידנד שנתי או מניות שהוקצו לחבר), הרי שהקיבוץ אינו מחויב לספק רשת ביטחון לפי הדין, אך הוא יכול, במסגרת החלטותיו הפנימיות,
לשלם לחבר תשלום חודשי כנגד רישום תשלום זה כחוב החבר לקיבוץ, חוב שיוחזר מנכסים אלו לעת מימושם.

"כל זאת בתנאי שהקיבוץ נוהג כלפי חבריו באופן הגון, לפי קריטריונים שוויוניים, בשים לב ליכולת הקיבוץ, אך תוך כדי מתן עדיפות לצרכים אלו. זו אפשרות בלבד", מסכמת עו"ד קויפמן, "וכל קיבוץ אמור להחליט לפי דרכו".