צילום: נמרוד גליקמן היכול בנה של חברת קיבוץ שדות ים, שהלכה לעולמה, להחזיק בדירת האם המנוחה עד אשר יינתן בבית המשפט המחוזי פסק דין הנוגע לזכויות אחיו? לטענת הבן, החזקתו בדירה נועדה להבטיח את מימוש פסק הדין אם זה יתיר לאח מגורים בדירה.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
בג"ץ הקרקעות: המדינה תומכת בחלופת השיוך
השופט בתגובה לתביעת החבר: "הרבה מהומה על לא מאומה"
גלעד: מי יפצה את רוכב האופניים שנפצע

קיבוץ שדות ים, באמצעות עו"ד אורטל לוי (שלמה כהן ושות'), עותר בבית המשפט לסילוק ידו של הנתבע מהדירה בקיבוץ. הוא אף מבקש להתיר לו בעתיד להגיש תביעה כספית כנגד הנתבע לאחר שזה יסלק ידו מהדירה וניתן יהיה לאמוד את היקף הנזק הכספי שנגרם לקיבוץ בשל שימוש הנתבע, ללא רשות, במשאבי הקיבוץ.



המנוחה היתה חברת קיבוץ עד פטירתה. לטענת הקיבוץ היא קיבלה בחייה הרשאה זמנית ואישית למגורים בדירה, הרשאה שהסתיימה עם מותה. הקיבוץ מתאר שהוא מתיר לקרובי חבר שנפטר לעשות שימוש בדירה לאחר מות החבר למטרת אירוח מנחמים ופינוי חפצי המנוח, וזאת לתקופה של עד 28 יום ממועד הפטירה. אך הנתבע, אומר הקיבוץ, תפס חזקה בדירה מעבר לתקופה האמורה. הקיבוץ, לפנים משורת הדין, הסכים להוסיף ולהתיר לנתבע להחזיק בדירה תקופה נוספת, כנגד התחייבותו לפנות את הדירה במועד שנקבע.

משלא קיים הנתבע את התחייבותו לפינוי הדירה, רואה בו הקיבוץ פולש, ומתוך חובתו "להקטין את נזקיו, החל הקיבוץ לחייב את חשבון המנוחה בסך 2,400 שקלים בכל חודש מבלי שיהיה בכך משום הסכמה להמשך המגורים".

הנתבע, באמצעות עו"ד צבי סיגל, מספר כי הוריו היו ממייסדי הקיבוץ. אחיו היה חבר קיבוץ עד שהפסיק הקיבוץ את חברותו, כך טוען הנתבע, לאחר שמצבו הנפשי הידרדר. לטענתו פעלה אמו המנוחה במשך השנים לשינוי ההסכם בדבר הפסקת החברות ולהשגת הסכם לתמיכה ולתנאים נוספים לאחיו, לרבות סיוע במגורים לנוכח מצבו המיוחד, אך היא לא הצליחה בכך.

לטענת הנתבע, הוצאתו של אחיו מהקיבוץ נעשתה שלא כדין והוא צריך היה להיכלל ברשימת החברים של הקיבוץ כאילו לא הוצא מעולם. מכאן שהוא זכאי, לטענתו, להתגורר בדירת המנוחה עד סוף ימיו. על בסיס טענות אלו, מתאר הנתבע, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, תביעה שעדיין תלוייה ועומדת, להורות לקיבוץ לכלול את האח כחבר קיבוץ בדיעבד משנת 1981, ולהורות על מתן דיור בקיבוץ ושיוך דירת האם המנוחה על שמם.

הנתבע ואחיו אינם מתגוררים בקיבוץ, אומרת השופטת איֶלת דגן מבית משפט השלום בחיפה, ואין לנתבע כל מעמד חוקי המעניק לו הרשאה כלשהי למגורים בשטח הקיבוץ. הנתבע, עם כל רצונו לסייע לאחיו, אינו יכול להחזיק את הדירה כבת-ערובה למקרה שאולי יוחלט להעניק לאחיו מחדש את החברות בקיבוץ, ואפשר שיינתן לו גם דיור בקיבוץ. שדות ים הוא קיבוץ שיתופי, אומרת השופטת, ומאמצת את עדות שחר דגני, יו"ר ועד ההנהלה בקיבוץ, שלפיה בשדות ים דירות המגורים הן בבעלות הקיבוץ ולא בבעלות החברים, ולפיכך אינן ניתנות להורשה. לאחר פטירת חבר חוזרת אוטומטית זכות החזקה בדירה לידי הקיבוץ בהתאם לתקנון הקיבוץ.

גם אם תתקבל תביעת האח בבית המשפט המחוזי, אומרת השופטת, וגם אם זה יזכה לקבלת זכויות כחבר, ואף אם יוחלט על שיוך במועד כלשהו,
הרי שנראה שלא תקום לו זכות לקבל דווקא את הדירה שבה התגוררה המנוחה.

הנתבע הוא מסיג גבול במקרקעי הקיבוץ ומחזיק בדירה שלא כדין, פוסקת השופטת ומחייבת את הנתבע לסלק ידו מהדירה ומהקיבוץ בתוך שישים יום, ונוסף על כך לשלם לקיבוץ שכר טרחת עו"ד בסך 8,000 שקלים. עוד היא מתירה לקיבוץ להגיש תביעה כספית כנגד הנתבע, לאחר הפינוי, בגין הנזקים שלהם טוען הקיבוץ.