צילום: מאיר אזולאי האם קיבוץ שדה בוקר מוביל באף את חבריו, שלא בטובתם, ובעיקר את המבוגרים שבהם, למציאות חדשה, המנוגדת לעקרונות הקיבוץ, כטענת חבר הקיבוץ בתביעה שהגיש כנגד קיבוצו, או שמא לתובע פשוט אין קייס? כך מתאר השופט שלמה פרידלנדר מבית המשפט המחוזי בבאר שבע את עמדות הצדדים שלפניו: החבר באמצעות עו"ד פזית רוור, והקיבוץ באמצעות עו"ד יואב שמשי (שלמה כהן ושות').

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
גלעד: מי יפצה את רוכב האופניים שנפצע
הקיבוצים עותרים לבג"ץ נגד רשות המים
שדות ים: "מעשי האונס מעולם לא קרו"

התביעה מוּכרת לשופט. בנובמבר 2015 הוא דחה את בקשת החבר להוציא צו מניעה זמני נגד כינוס אספת חברים בקיבוץ לדיון בתיקון התקנון. עתה מבקש הקיבוץ לסלק על הסף את תביעת החבר ולהוריד אותה מסדר היום השיפוטי. הקיבוץ טוען כי התובע לא הצביע על אף הפרה קונקרטית של הדין בהתנהלותו של הקיבוץ.



הקיבוץ מציין כי כל טענותיו של החבר הן כי "טחו עיני החברים בקיבוץ לראות נכוחה את הרע המצפה להם אם יתממשו התהליכים שהקיבוץ מוביל". לפיכך, תמה הקיבוץ, "מדוע הוויכוח בין התובע לשאר חברי הקיבוץ צריך להתנהל בבית המשפט ולא בשבילי הקיבוץ ובאספת החברים שלו?"

הסעד של סילוק על הסף הוא קיצוני ואינו ניתן כל עוד קיימת אפשרות, ולו דחוקה, שהתובע יזכה בסעד, אומר השופט. "מלכתחילה נהגתי זהירות רבה בתביעה", מתאר השופט. "הרטוריקה הקשה של התובע גרמה לי לחשוש שמא נדרש להציל עשוק מידי עושקו. ככל שההליך התקדם, גבר החשש כי מדובר בהרבה מהומה על לא מאומה", ממשיך השופט ומזכיר כי עוד בדיונים הקודמים הוא העיר שמדובר ב"בקשה קנטרנית וטורדנית".

התובע שב ומבקש לעצור, באמצעות בית המשפט, "תהליך דמוקרטי שבמסגרתו הקהילה הקיבוצית מבקשת לדון ולברר לעצמה את דרכה נוכח שינויים מוצעים באופיו של הקיבוץ". השופט אמר אז לתובע שאין הוא מצביע על ליקוי דיוני, כגון זימון לאספה שלא פורסם כיאות, או על ליקוי תוכני, כגון הצעת החלטה בלתי חוקתית בעליל. "טענות התובע", סיפק השופט רמז עבה לחבר התובע, "אינן ממשיות, אלא מסקנה ('אידאה פיקס') הגוררת טענות סרק".

למרבה הצער, מוסיף השופט, הן דברי בית המשפט והן ההוצאות בסך 10,000 שקלים שבהן חויב התובע בבקשתו שנדחתה לצו מניעה, לא הביאו את התובע לחשב את מסלולו מחדש. הוא שב והגיש כתב תביעה מתוקן (שלישי במספר), אך במקום לסנן את טענותיו לכאלה שיש בצדן אסמכתה חוקית או ראייתית -
עוד הוסיף עליהן טענות חסרות יסוד אחרות.

כתב התביעה, מוצא השופט, אינו מגלה עילה מהותית כלפי הקיבוץ. טענות התובע אינן מבוססות יותר מכפי שהיו מלכתחילה, הוא מסביר. אין עוד טעם והצדקה להמשיך להקצות לתביעה משאבי שפיטה יקרים שייחסרו ממתדיינים אחרים. ברור כבר עתה כי ניתן וראוי לדחות את התובענה, פוסק השופט, ודוחה את התביעה על הסף.