צילום: Shutterstock קיימת אפליה לרעה, שיטתית ומתמשכת, בקביעת תעריפי המים לצריכה ביתית, בין צרכני המים ביישובים הכפריים שבמועצות האזוריות, לבין צרכני תאגידי המים והביוב, טוענים בעתירה לבג"ץ 11 קיבוצים (עברון, עין המפרץ, קדרים, דליה, קריית ענבים, עין זיוון, עמיעד, משגב עם, מחניים, שדות ים ומעיין צבי), 12 יישובים כפריים, אגודת המים בעמק חרוד, פורום האגודות וספקי המים בארגון עובדי המים והתאחדות חקלאי ישראל.

עוד על תעריפי המים והקיבוצים:
טענה: הוזלת המים לצרכן הביתי תפגע בחקלאים
"מחיר אחיד" למים לחקלאות - בשורה לקיבוצים?
חקלאים: "רשות המים מעלה מחירים ללא סמכות"

בעתירה שהגישה עו"ד לילך רזניק (בלטר, גוט, אלוני ושות') כנגד הרשות הממשלתית למים ולביוב (באמצעות פרקליטות המדינה, מחלקת הבג"צים), טוענים העותרים כי רשות המים פועלת באופן המפלה לרעה בצורה קיצונית ובלתי סבירה את ספקי המים במרחב הכפרי (שאינם תאגידי מים וביוב), בעת קביעת תעריפי המים לצריכה ביתית שמספקת חברת מקורות לספקים אלו, לעומת התעריפים הנקבעים לתאגידי המים והביוב.



העותרים מתארים כי עד שנת 2010 היה תעריף אחיד למים לצריכה ביתית שסיפקה מקורות לכל הצרכנים שלה. בשנה זו, כאשר הוחלה הרפורמה בתעריפי המים, נקבע לכל אחד מתאגידי המים והביוב תעריף שונה, המבוסס על תחשיבים ועל פרמטרים ספציפיים לו, בעוד שליישובים הכפריים המאוגדים במועצות האזוריות לא נערכו חישובים דומים ולא נקבעו כללים. לפיכך נקבע כי תעריפי המים ליישובים אלו יעמדו על ממוצע התעריפים שנקבעו לתאגידי המים והביוב.

בשנת 2013, טוענים העותרים, נקבע לספקים החד-רשותיים במרחב הכפרי (שהם יישובי המועצות האזוריות) תעריף שונה, גבוה אף מהתעריף הגבוה ביותר שנקבע לתאגיד מים וביוב כלשהו.

תעריף זה חרג בשיעור ניכר מממוצע התעריפים שנקבעו לתאגידי המים הללו, וזאת ללא כל תחשיב או קריטריון ענייני, תוך כדי אפליה קיצונית לרעה של צרכני המים בהתיישבות הכפרית, ומבלי לתת את הדעת על העלויות שבהן נושא הספק במרחב הכפרי, בהבאת המים עד למשתמש הסופי ותוך כדי התעלמות מעלויות האיסוף והטיפול בביוב, עלויות שבהן נושאים צרכני הספקים החד-רשותיים.

עוד טוענים העותרים, שלא זו בלבד שהספקים הכפריים והצרכנים שלהם מופלים לרעה במחירי המים ביחס לתאגידי המים והביוב ולצרכניהם, אלא שבעקבות זאת הם גם מסבסדים את תאגידי המים והביוב (ואת צרכניהם), שכן במשק המים קיים "עקרון העלות", ולפיו סך התשלומים לחברת מקורות מכלל הצרכנים צריך לכסות את כלל העלויות שלה.

המצב הלא תקין בעליל נמשך זה שנים, מתרעמים העותרים, ולמרות הצהרת המדינה - בהליך קודם, בג"ץ שהגיש קיבוץ סאסא בשנת 2013 כנגד הרשות למים ולביוב - שלפיה ייבדקו התחשיבים, ממשיכה רשות המים לקבוע לספקי המרחב הכפרי תעריפים גבוהים מהממוצע שנקבע לתאגידים ואינה פועלת לקידום פתרון לתופעה מפלה זו.

ארז וייסמן, מנכ"ל ארגון עובדי המים, אומר כי מאחר שברשות המים עיכבו את השלמת ביצוע הסקרים ואיסוף הנתונים לצורך חישוב התעריפים, ביצע הארגון עצמו סקרים בעשרות יישובים בהתיישבות הכפרית. מנתונים שנאספו בנושא תעריפי המים המסופקים מאת מקורות, עולה כי בעוד שתעריף רכישת המים לצריכה הביתית מחברת מקורות על ידי הסקטור העירוני הוא 2.92 שקלים למ"ק, משלמים צרכני המגזר החקלאי מחיר גבוה בהרבה - 3.67 שקלים למ"ק.

נתונים אלו מעידים על פער הולך וגדל בין תעריפי המים לצרכנים במרחב העירוני לבין התעריפים
לצרכנים במרחב הכפרי. המשמעות היא, לפי וייסמן, כי צרכני המים ביישובים הכפריים מסבסדים כיום את הצרכן העירוני בהיקף של למעלה מ-75 מיליון שקלים בשנה.

לאחרונה קבעה השופטת ענת ברון מבית המשפט העליון כי העתירה שהוגשה תיקבע לדיון לפני הרכב, ושעל רשות המים יהיה להגיש את תגובתה לעתירה עד 14 ימים לפני המועד שייקבע.

את תגובת רשות המים לא ניתן היה לקבל טרם פרסום הכתבה.