צילום: Shutterstock "ברצוני לשתף אתכם בחוויה טראומתית שעברתי בילדותי. חוויתי התעללות מינית ונפשית קשה במספר מקומות בקיבוץ. איני נכנס לפרטים. אוכל רק לומר שנקלעתי למשברים נפשיים עמוקים מאוד לאורך השנים, וסחבתי את המטען הזה על כתפיי לבד", מצטט השופט יעקב וגנר מבית משפט השלום בחיפה מתוך מודעה שנתלתה על לוחות המודעות במרכולית ובחדר האוכל של הקיבוץ, מקומות שבהם, יש להניח, נחשפו למודעה מאות אנשים, חברי קיבוץ ואחרים.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
בחן: גם בג"ץ לא הצליח לסייע לעוזבים לקבל פנסיה
בית אלפא: האם הגנב יועבר לחלופת מעצר
יראון: הקופה משותפת, הנכסים הפרטיים לא

"אני מבקש מכם לחשוב", נרשם במודעה, "האם הייתם מוכנים להיתקל באדם שעשה מעשים מגונים ואונס ילדכם או ילדתכם? האם הייתם מוכנים שילדכם או נכדכם ייחשף לסכנה דומה?"



כל זאת ועוד מגיע בתביעה כנגד שניים, חברי קיבוץ שדות ים, אם ובנה, שפרסמו לשון הרע כנגד התובע, בן הקיבוץ (המבוגר בארבע שנים מהנתבע), וייחסו לו ביצוע עבירות מין חמורות בנתבע (בהיותו ילד בן 7-11).

למרות נסיבות אירועי התביעה אין איסור לפרסומה, אומר השופט, שכן שני הצדדים הודיעו במהלך הדיון כי אינם מבקשים זאת.

למודעה המוזכרת מעלה קדם מכתב ששלח הנתבע אל התובע ובו איים כי אם ימשיך התובע בתהליך קבלתו לחברות בקיבוץ, יגיש הנתבע כנגדו תלונה במשטרה, יספר את סיפורו האישי ואף ייפגש עם עיתונאים. הנתבע שלח העתק מהמכתב למזכירות הקיבוץ, לוועדת קליטה, לוועדת פרט, לוועדת בריאות הנפש ולמבקר הקיבוץ. לאחר מכן הניח הנתבע מכתב בנוסח דומה בכל 288 תיבות הדואר של החברים.

לא זו בלבד שהנתבע דחה את דרישת התובע להתנצל על הפרסומים הללו, אלא שהנתבעת עצמה (אמו של הנתבע) פרסמה מכתב בתיבות הדואר של חברי הקיבוץ ותושביו, כדי לשתף אותם "בתלאות והייסורים שעברתי כאימא".

מאז שבנה (הנתבע) "פתח את לבו וסיפר ופירט על מקרי האונס וההתעללות שעבר שנים בילדותו, עולמי חרב עליי באחת, וכן עולמם של שאר בני משפחתי", היא ציינה במכתב שבו ביקשה מהחברים "לא לאפשר לקבל לחיקם אדם אשר פגע, הרס, עינה, התעלל ואנס", לדבריה. והיא מסכמת: "לא נוכל להשתחרר מהסיוט, כאשר בכל רגע, אנו יכולים לפגוש את הפוגע בשבילים".

זיכרונות צפו ועלו
בפרסומים אלו חשף הנתבע את טענותיו שהיה קורבן לעבירות מין, למעשים מגונים ולניסיונות לביצוע מעשי סדום מצד התובע. הפרסום, 12 שנה לאחר הפסקת ביצוע המעשים הנטענים, הוא תולדה - מתיאור פסק הדין וכעולה מגרסת הנתבעים - של זיכרונות אשר צפו ועלו אצל הנתבע, כעבור שנים רבות, כתוצאה מהפסקה חדה של שימוש בסמים וטיסה שלו להוואי.

כל אלו גרמו לנתבע משבר נפשי. הוא התקשר לאמו ושיתף אותה בזיכרונות שעלו בו. אחרי כן הוא שב לארץ, בסיוע קרוב משפחה, ונכנס לתקופה ארוכה למסגרת טיפולית ב"כפר איזון", כפר טיפולי לתרמילאים ולצעירים שנפגעו מסמי הזיות, לנפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית וכן למכורים לקנביס, לקוקאין ולאלכוהול.

באמצעות עו"ד אייל בוקובזה (מימוני, שלוש ושות'), טוען התובע כי הנתבעים פרסמו כנגדו "פרסומים מבזים" במטרה אחת: סיכול קבלתו כחבר בקיבוץ, סילוקו מהקיבוץ, ניתוקו מהקהילה שבה גדל ואובדן רווחים עצומים שלהם זכאי כל חבר קיבוץ שדות ים, רווחים המוערכים במאות אלפי שקלים ויותר. כתוצאה מאותם "פרסומים משמיצים", טוען התובע, החליטו מוסדות הקיבוץ על הקפאת הליך קבלתו של התובע לחברות עד להכרעה בתביעה זו, הגם שהתובע הוא אדם נורמטיבי ובן קיבוץ.

קיום לשון הרע אינו מותנה בכך שהפרסום הוא שקרי, אומר השופט. גם פרסום המכיל עובדות אמת בלבד, או שהוא בגדר הבעת דעה, עדיין יכול להיחשב לשון הרע אם הוא מכיל ביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר.

הנתבעים, באמצעות עו"ד ראובן (רובי) שרעבי, אינם מכחישים כי הם כתבו והפיצו את הפרסומים הללו, אולם לטענתם פרסומים אלו חוסים תחת הגנת "אמת דיברתי", ותחת "הגנת תום הלב", אשר בחוק לשון הרע.



פרסומים המכילים אמירות המייחסות לתובע ביצוע עבירות מין קשות בנתבע מהווים פרסום לשון הרע, קובע השופט. השאלה היא אם עומדות לנתבעים, כטענתם, ההגנות שבחוק. מפרסם יהנה מהגנה מתביעת לשון הרע המוגשת נגדו, מסביר השופט, אם הפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי. ההכרעה היא לפי מבחן אובייקטיבי, ואין חשיבות למניעיו ולמטרותיו של המפרסם בעשותו את הפרסום, ואפילו סבר בעת הפרסום שהוא אמת.

מציאות או הזיות
כדי לקבוע אם יש בפרסום אמת, צריך לקבוע גרסתו של מי מהצדדים ביחס לאירוע היא אמת. נטל ההוכחה יוטל על הנתבע, הטוען "אמת דיברתי". במשפט, כמו במשפט, צריך להוכיח! הנתבעים, מתאר השופט, לא הגישו חוות דעת או עדות רופא מומחה כדי לאבחן שהדברים שאותם זכר הנתבע