צילום: נצר מילוא "מתיישבי שריד - אגודה להתיישבות קהילתית", המאגדת את כל תושבי שריד, חברי הקיבוץ ותושבי ההרחבה (שאינם חברים בקיבוץ), הגישה בימים אלה לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין של השופט ערפאת טאהא, מבית המשפט בנצרת, שקבע כי משפחה מ"ההרחבה", שהפסיקה את חברותה באגודה הקהילתית, אינה צריכה לשלם עוד בעד "סל השירותים הקהילתיים", בו מחויבים כל החברים והתושבים, אך "הכשיר" את גביית התשלום בעד סל השירותים משתי המשפחות האחרות, שנותרו חברות באגודה, והורה להן לשלם לאגודה את חובן.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
האם מחלוקת על שיפוץ הבית תיפתר בבית המשפט או בבוררות
גבעת השלושה: היו"ר הבטיח, הקיבוץ ישלם?
האם בית ספר לרכיבה הוא שימוש חקלאי מותר

השופט הסביר שלאגודה הקהילתית אין סמכות להטיל ולכפות חיובים כספיים אלא על חבריה בלבד, למעט תשלומים ישירים עבור שירותים או מוצרים שהיא מספקת.



שאלה אחת עומדת לדיון בערעור שהגישו עורכי הדין - עומר כהן, גיל דגן ואורטל לוי ("שלמה כהן ושות'"): האם מותר לאגודה - היא המערערת - לגבות תשלום חודשי בסך 175 ש"ח בעד סל שירותים קהילתיים שהיא מספקת לכלל תושבי היישוב, בהם אותן משפחות מההרחבה.

לטענת האגודה, בין היתר, נקט בית המשפט המחוזי "התערבות קיצונית ופטרנליסטית בחופש החוזים ובמערכת ההסכמים שנערכה בין הצדדים". התקנון הוא חוזה סטטוטורי שבו, כבכל חוזה אחר, רשאים הצדדים לחוזה לכלול הוראות שתחולתן גם לאחר פקיעתו.

כאן, לצד התקנון קיים גם הסכם אישי שנחתם עם המצטרפים, לפיו הם התחייבו לשאת בתשלומים לאגודה גם במקרה שתפקע חברותם באגודה וכל עוד הם מחזיקים בבית בשריד. בית המשפט המחוזי בנצרת ביטל הוראה זו, בשל היותה, לדבריו, נוגדת את "תקנת הציבור", באשר משמעותה היא "כפייה" של המשך החברות באגודה.

האגודה מסבירה בערעורה כי מי שבחר להצטרף ליישוב שריד בגין חיי הקהילה הייחודיים שלו, ורמת החיים הגבוהה בו שמתאפשרת רק בזכות תשלום מס השירותים - אמור להמשיך ולהשתתף בנטל ככל תושבי היישוב, לרבות אלה שמעולם לא התקבלו לאגודה, גם אם חברותו באגודה פוקעת וכל עוד הוא מחזיק בבית ביישוב, הואיל והוא נהנה, או לא ניתן למנוע ממנו ליהנות מאותם שירותים כלליים גם אם פקעה חברותו. התחייבות זו, לטענת האגודה, עוגנה בהסכם אישי תקף.

גם שלוש המשפחות האחרות מההרחבה, שהיו צד לדיון, הגישו ערעור לבית המשפט העליון. באמצעות עו"ד גולן משעלי ("משעלי ושות'"), הן טוענות כלפי אותם חלקים בפסק הדין שדחה את תביעתן, ובעיקר כנגד תשלום שאותו הן מכנות
"מס חובה מוניציפלי" שמטילה האגודה על כלל תושבי היישוב, בנוסף לתשלומי הארנונה, בין אם הם חבריה הכפופים לתקנון שלה, ובין אם לאו.

זהו מס "שהוטל על כלל התושבים שלא על פי חיקוק ולכן הוא מס אסור", טוענות המשפחות, ומסבירות שאין מדובר בדמי חבר לאגודה או במס אגודה שהוטל וחל רק על חבריה, מכוח התקנון. הן מבקשות להכריע אם יכול גוף להטיל "מס חובה" על כל תושב, ללא קשר לשימוש או לצריכה של שירותים נוספים וללא קשר לחברות באגודה.