צילום: אביב לשם היתר הבנייה שהנפיקה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, לפיו אושר לנתבע להקים ארבעה לולים, הושג בהתאם לנתון שגוי ומטעה, כך שאין לו, לאותו היתר, כל נפקות, ועל הנתבע להפסיק כל פעילות במבנים של חוות הלולים שלו לגידול או לפיטום עופות. כך, בהחלטה נדירה משהו, פוסק השופט זיאד סאלח מבית משפט השלום בעכו בתביעה שהגיש קיבוץ אילון כנגד הנתבע, שהקים והפעיל חוות לולים במושב גורן, על גבול שטחו של הקיבוץ.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
מדוע מתנגד קיבוץ תל יוסף ל"חשיפת מסמכים"
גלאון: תובעים להכיר בהוריהם כחברי קיבוץ לאחר פטירתם
האם ניתן לערער על החלטת אסֵפת הקיבוץ

300 מטר הם "מרחק הבטיחות" המינימלי הנדרש בין שתי חוות לולים לפי "תקנות הקמה והפעלה של משקי טיפול, הפצה, רבייה וגידול של עופות". תכליתו היא מניעת מעבר והפצה של מחלות עופות ובעלי חיים בין לולים סמוכים. הנתבע ביקש היתר בנייה מהוועדה לתכנון לשם הקמת חוות הלולים.

בקשתו אושרה במרץ 2008, וניתן לו ההיתר המבוקש. באמצעות עו"ד יניב מור (שלמה כהן ושות'), טוען הקיבוץ כי נפל פגם במתן ההיתר, מאחר שהוא ניתן על סמך מידע מכוון וכוזב שניתן לוועדה, ולפיו הלולים מרוחקים 300 מטר ויותר מלולים קיימים, ואילו בפועל הלול שלגביו התבקש ההיתר מרוחק מלולים פעילים של הקיבוץ כדי 127 מטרים בלבד.



מנגד טוען הנתבע, באמצעות עורכי הדין ניר גורן ויצחק רז, שהקיבוץ היה מודע להליך ואף נתן הסכמתו לו. הנתבע מתאר שהסיק שהלולים של הקיבוץ לא היו בשימוש בעת בקשת ההיתר, שכן הקיבוץ בנה לולים מודרניים במקום אחר, ומכאן שאין לייחס לו הטעייה. רק כשפנה הקיבוץ בתלונות נגדו, לאחר שהקים את החווה, הוא "הבין ונחרד לגלות שהלולים הישנים של הקיבוץ פעילים".

בבית המשפט נמצא שלוועדה לתכנון ובנייה מסר הנתבע תכנית מדידה שערך עבורו מודד מוסמך, ובה נרשם שאין לולים נוספים בטווח של 300 מטרים מהלול של הנתבע. המודד הסביר בבית המשפט שהוא הסתמך על דברים של הנתבע, שהוא אדם אמין בעיניו, שמסר לו שהלולים של התובע אינם פעילים.

הוועדה הוציאה בהתאם היתר לנתבע, שהקים את חוות הלולים בשטח של כ-8,000 מ"ר ובהשקעה של מיליוני שקלים, והחל מפעיל את החווה, שבה 250,000 פטמים, כאשר בידיו גם רשיון עסק מתאים.

הקיבוץ עמד על זכויותיו בדבר הצורך במרחק מינימלי בין שתי חוות הלולים לאורך כל הליכי התכנון והאישור, אומר השופט. "קשה להאמין", אומר השופט, "שהנתבע, שיש לו ניסיון של כשלושה עשורים בהפעלת לולים, לא יכול היה לדעת שהחווה השכנה - שאינה קטנה במיוחד, שמגדלים בה כ-75,000 עופות, ושהיא במרחק של כמאה מטרים מהחווה שהוא מקים בהשקעת מיליונים - היא פעילה ועובדת במלוא תפוקתה".

השופט מותח ביקורת על המודד שכתב שאין בקרבת חוות הלולים של התובע חוות לולים אחרת בטווח של 300 מטר. "אפשר בהחלט להניח", מוסיף השופט, "שהנתבע המציא לוועדה אישור כוזב מתוך כוונה מוצהרת לקבל שינוי ייעוד והיתר בנייה כאשר הוא יודע שאין הדברים כך". "אפשר להניח בהסתברות גבוהה", ממשיך השופט, "כי לו הנתון הנכון היה מונח בפתחה של הוועדה" - היא לא היתה מנפקת את היתר הבנייה.

הוראת החיקוק לגבי "מרחק הבטיחות" בין הלולים נועדה להגן על הציבור הרחב ועל בעלי הלולים הקיימים מפני התפשטות מחלות, ומשלא קיים הנתבע הוראות אלה, וההפרה שביצע גרמה או עלולה לגרום לאותו הנזק
אשר התכוון אליו המחוקק או הרגולטור, מסביר השופט, ביצע הנתבע במעשיו אלה, עוולת "הפרת חובה חקוקה", והקיבוץ זכאי לסעד שלפיו ייאסר על הנתבע להוסיף ולהשתמש בחוות הלולים שלו.

סוף דבר, השופט מוציא צו כאמור וקובע כי זה ייכנס לתוקף רק ביום 1.1.2017, כדי ל"אפשר לנתבע להתארגן, לעבור למקום אחר או להגיע להסדר מוסכם אשר יירפא את הפגמים ויניח דעתו של הקיבוץ". עוד הוא מחייב את הנתבע לשלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 שקלים.