צילום: Shutterstock חמורים המשוטטים ללא השגחה עלולים להיות מפגע בטיחותי. על הקיבוץ, כבעלים של חיות המשק וכמחזיק במקרקעין, לוודא שחמורים, וחיות משק אחרות העלולות לגרום נזק של התנגשות, לא יסתובבו בקרבת נתיב הנסיעה בקיבוץ, ועליו לנקוט אמצעים כדי להקשות על חיות המשק לעלות על הכביש.

עוד סיפורים משפטיים מקיבוצים:
האם הוותק הנצבר במעבר מקיבוץ לקיבוץ ייחשב גם בבונוס
מהם הנהלים לכינוס וניהול אסיפה בקיבוץ
שריד: פסק דין תקדימי לתושבי ההרחבה

כך קובע השופט יעקב גולדברג, בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, בתיק של תביעה כספית על סך 14,000 שקלים שתובעת מקיבוץ מצר, נהגת רכב, בעבור נזקים שנגרמו לרכבה. לדבריה, בעת שנהגה בשביל היציאה מהקיבוץ הגיח חמור מהחורשה, רץ לעבר הכביש ונכנס ברכבה. "חלון הרכב התנפץ, והחמור המשיך לרוץ", היא מתארת.



את עיקר הנזק שילמה חברת הביטוח, והתביעה היא על אובדן הנחות בביטוח, החזר השתתפות עצמית, ירידת ערך הרכב וגם פיצוי על עגמת הנפש לה ולילדים שהיו עמה ברכב. לבית המשפט הציגה התובעת תמונות של זירת האירוע ושל חמורים בתחומי הקיבוץ.

בבית המשפט טען הקיבוץ כי החמורים שבבעלותו מסומנים במספר, כיתר חיות המשק שבבעלות הקיבוץ, וכי הם נמצאים במקום המיועד להם ואינם משוטטים לבדם בקיבוץ. כן הצביע הקיבוץ על דוח השמאי, ולפיו הייתה הפגיעה ברכב בפנס החזיתי, בעוד שהתובעת העידה כי החמור פגע בצד, בדלת הרכב. מכאן, טען הקיבוץ, שהנהגת יכלה להימנע מהתאונה.

"אכן", אומר השופט, "התובעת לא הוכיחה שהחמור שפגע ברכב הוא חמור שבבעלות הקיבוץ, אולם היא הראתה שחמורים מסתובבים בשטח שבאחריות הקיבוץ. בנסיבות העניין, כאשר אין בידי התובעת להראות אם החמור היה 'חמור בית' או 'חמור חוץ', ומשהקיבוץ לא הביא ראיות להוכחת טענתו כי חמורי הקיבוץ אינם מסתובבים חופשיים - יש לקבוע שהחמור היה 'חמור קיבוצי', ולא 'חמור משוטט' מהכפר הסמוך".

משכך מחיל השופט את האמור בפקודת הנזיקין: אם נגרם נזק בידי חיה מוּעדת, אזי על הנתבע, שהיה הבעלים של אותה חיה, החובה להראות שלא התרשלותו היא שגרמה לנזק.

לדברי השופט, כדי לבחון את אחריות הקיבוץ כבעליו של החמור או כמחזיק בקרקע שעליה שוטט החמור, "יש לבחון את הצעדים שנקט הקיבוץ כדי למנוע פגיעה במשתמשים בדרכי הקיבוץ כתוצאה ממפגש עם חמור תועה. על הקיבוץ, כמחזיק במקרקעין, החובה לנקוט אמצעים סבירים להקשות על גישתם של החמורים לכביש הקיבוץ", מוסיף השופט. "משלא עשה זאת, התקיים קשר סיבתי בין התרשלות הקיבוץ לבין הפגיעה ברכב התובעים".

ואשר לנהגת, קובע השופט, חובה על נהג לִצפות את הסיכונים הרגילים העלולים להתממש בעת נהיגתו, כחלק מתנאי הדרך ולהתאים נהיגתו לכך. "על התובעת היה לתת את הדעת לאופיו הכפרי של הקיבוץ, לאופי הכביש הפנימי, ולצפות את האפשרות כי אדם, ובעיקר ילד, יתפרץ לנתיב הנסיעה".

השופט סבור שלתובעת אחריות לא מבוטלת להתרחשות האירוע שבו נגרם הנזק,
ולפיכך הוא פוסק כי לנהגת היתה רשלנות תורמת לאירוע הנזק בכדי שני שליש, ובהתאם אחריות הקיבוץ היא שליש בלבד.

השופט חישב את נזקי התובעת לסך 5,400 שקלים בלבד, וחייב את הקיבוץ לפצותה בהתאם לפי שיעור אחריותו בסך 1,800 שקלים.

גילוי נאות: כותב שורות אלה משמש גם מזכיר קיבוץ מצר.