צילום: נמרוד גליקמן החלטה המכשירה שימוש חורג במבנה המצוי בקיבוץ שפיים ניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. השופטת זהבה בוסתן דחתה עתירה שהוגשה נגד ועדת הערר לתכנון ובנייה - מחוז מרכז, שאישרה את החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - חוף-השרון, המתירה לקיבוץ שפיים לעשות שימוש חורג במבנה גדול, למרכז למידה (1,500 מ"ר בקומה א') ולמשרדים (1,070 מ"ר בקומה ב').

עוד על שימוש חורג בקיבוצים:
חורשים: אסור לקבור על "קרקע חקלאית"
הפעילו בקיבוץ בית קפה ללא היתר, והורשעו
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

העותר ביקש את ביטול ההחלטה ואת הפסקת השימוש במקום, שלטענתו מהווה "סטייה ניכרת" מהשימושים והייעודים הקבועים בתוכנית המתאר. הוא נסמך על חוק התכנון והבנייה, הקובע כי לא יינתן היתר לשימוש חורג אם יש בשימוש המבוקש משום "סטייה ניכרת" מתוכנית החלה על הקרקע.

שפיים, באמצעות חבר הקיבוץ עו"ד אורי בר-קמה ("לאמעי, סידר, רהט, צידון, פינק, עורכי דין"), הציג את עמדתו כנגד טענות העותר.

השופטת בוחנת את תוכניות המתאר השונות החלות על הקרקע ומוצאת כי הקרקע שעליה בנוי המבנה מיועדת ל"מבני משק". בקרקע זו ניתן לעשות שימושים לרפתות, למכון חליבה, למתבן, ללולים, לבורות תחמיץ, למחסנים, לנגרייה, למסגרייה, למוסך, לסככה, לבנייני מלאכה ואחסנה, ולשאר מבנים ומתקנים לבעלי חיים. "מרכז למידה" ו"משרדים" אינם מופיע בין השימושים הללו, ולפיכך נדרש אישור הוועדה המקומית ל"שימוש חורג" במבנה.

לבקשת הקיבוץ, בינואר 2010, החליטה הוועדה המקומית פעם נוספת להתיר במקום שימוש חורג למשך חמש שנים - לתצוגה, למרכז למידה ולמשרדים. על החלטה זו ערר העותר, בטענה כי אישור הבקשה לשימוש חורג תפגע בו, מאחר שמדובר בשינוי אופייה הכפרי של "סביבת חייו המיידית".

עררו נדחה, לא לפני שוועדת הערר אמרה כי התנהלותו של העורר (שנחשף לבקשות שונות עת היה חבר הוועדה המקומית) הפכה ל"שיטה החוזרת על עצמה במקרים רבים", בהם הוא מבקש "לעטות כסות של מתנגד אישי", כך שכל המתרחש בתחום הוועדה המקומית חוף-השרון "נוגע לו והופך לעניינו האישי".



השופטת מסבירה כי "סטייה ניכרת מתוכנית" הוגדרה ב"תקנות התכנון והבנייה" כ"שימוש בבניין או בקרקע, שיש בו שינוי מהשימוש שנקבע בתוכנית והוא משנה את אופייה של הסביבה הקרובה".

אך גם לפי התוכנית, מציינת השופטת, השימושים המותרים באזור מבני משק אינם "חקלאיים טהורים", שכן מותר שימוש במקום לנגרייה או למוסך, כך שלא ניתן לומר כי השימוש למרכז למידה ולמשרדים - חורג בעצימות גבוהה עד כדי שינוי אופי הסביבה הקרובה, ביחס לשימושים המותרים על פי התוכנית החלה במקום.

לעיתים דווקא רצוי להשתמש במנגנון השימוש החורג לתקופת ניסיון, כדי לעמוד על השפעת שינוי הייעוד על המקום ועל האזור. במקרים כאלה יש להתיר שימוש חורג לתקופה קצובה, תוך שמירה על עקרון ההפיכות.

ועדת הערר מצאה שאין מדובר ב"סטייה ניכרת" מתוכנית המתאר, ואף קבעה כי השימוש החורג יפונה מהמקרקעין עד ליום 10.5.2015, מועד בו יחלפו עשר שנים מתחילת השימוש החורג (אלא אם עד לאותו מועד תופקד תוכנית המאשרת את השימוש), כך שגם נושא זמניות השימוש נלקח בחשבון, אומרת השופטת; מה עוד שגם אם תתקבל עתירתו של העותר, מציינת השופטת את עמדת ועדת הערר, לא ניתן להפסיק את השימוש החורג "מהיום להיום".

עוד דוחה השופטת את טענות העותר לעניין חוקיות היתרי הבנייה שניתנו בשנים 2001-1996,
ואומרת כי לא ניתן לתקוף אותם, בחלוף שנים כה רבות. השופטת דוחה טענה נוספת של העותר, לפיה השימוש במבנה משק מותר רק לאוכלוסיית הקיבוץ ולא לגורמים הבאים מחוץ לקיבוץ. עיון בהוראות התוכניות החלות על הקיבוץ, היא אומרת, אינו מלמד כי קיימת הגבלה (תכנונית) על השכרת מבני הקיבוץ.

בית המשפט לעניינים מנהליים, מדגישה השופטת, "אינו שם שיקול דעתו תחת שיקול דעתם של מוסדות התכנון". השופטת אינה מוצאת פגם בשיקולי ועדת הערר (ובכלל זה - שהומלצה להפקדה תוכנית שאחת ממטרותיה היא הפיכת המבנה למקום לתעסוקה), ואומרת כי ועדת הערר בחנה את כל טענות העותר והוציאה תחת ידה החלטה שקולה, מאוזנת ומידתית.

סוף דבר: השופטת דוחה את הטענה כי מדובר ב"סטייה ניכרת" או בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות. היא פוסקת כי העתירה נדחית, ומחייבת את העותר לשלם 10,000 ש"ח לכל אחד מהצדדים בעתירה: לקיבוץ שפיים, לוועדת הערר לתכנון ובנייה - מחוז מרכז (שיוצגה בידי הדר ניסים ליבר ורותם אלקלעי), ולוועדה המקומית לתכנון ובנייה - חוף-השרון (שיוצגה בידי עו"ד ישראל נשבן).