צילום: shutterstock "מקום שבית המשפט מקבל את טענות האם, כי היתה נתונה לאלימות רוחנית ורגשית לא-פשוטה מצד האב, וכאשר האם נתקלת, בכל מקום בו היא מחפשת תעסוקה, בניסיונות של האב להכפישה - אל לו לאב להתפלא שהאם מבקשת להעתיק מגוריה הרחק ככל האפשר, למקום בו תקבל תמיכה ולמקום בו השפעתו אינה קיימת באותה מידה. רוצה לומר, כגודל חלקו של האב בקונפליקט הזוגי, והתנהגותו הנוקשה כלפי האם - כך גודל המרחק הסביר שראוי לאפשר לאם להעתיק מגוריה עם הקטינה".

עוד דיני גירושים מקיבוצים:
מה חלקו של הקיבוץ בגירושים בין זוג חברים
האם הקיבוץ מפלה לרעה ילדים של גרושים
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

כך משרטט השופט אסף זגורי חלק משיקוליו של בית המשפט בבואו להכריע אם טובתה של קטינה היא להיות במשמורת פיזית בלעדית של אמה ולהעתיק מגוריה 150 ק"מ, הרחק מאביה, מקיבוץ בצפון, אל אזור מטה-יהודה במרכז, או שמא טובתה היא להיות במשמורת משותפת ובמקום המגורים המשותף האחרון של ההורים.

הבת נולדה לשני בני הזוג, שהתגוררו בדירה של האב בקיבוץ. זה למעלה משנה שהאב והאם מתגוררים באותו מבנה מגורים אך בשתי קומות נפרדות, והם הסכימו לקיים "חלוקת זמנים מוסכמת", במסגרתה פגש האב את בתו הקטינה פעמיים בשבוע, בכל פעם למשך שלוש שעות בלבד, ללא כל הסדרי לינה.

באמצעות עו"ד טל זלץ תובע האב, בבית משפט לענייני משפחה בנצרת, משמורת משותפת לגבי הקטינה, וצו מניעה, שימנע מהאם להעתיק את מקום מגוריה ליישוב ליד ירושלים.

מנגד, באמצעות עו"ד אריאלה רוזנטל סודרי, תובעת האם משמורת בלעדית לגבי הקטינה וכן היתר להעתקת מקום מגוריה, עם הקטינה, לאזור המרכז.

האב טוען כי עתירת האם לעבור להתגורר עם הקטינה באזור ירושלים אינה משרתת את טובת הקטינה ופוגעת באופן חמור ובלתי-מידתי באפשרותו לממש את הורותו ואבהותו כלפי הקטינה. האם משיבה כי האב נאבק בה "על גב הקטינה", וכי התנגדותו למעבר אינה אלא המשך ישיר להתעמרותו בה, לניסיונו לשלוט בחייה ולאי-הסכמתו לגובה דמי המזונות.



האם מתארת כי חוותה "התעללות נפשית קשה מצדו של האב במהלך החיים המשותפים תחת קורת גג אחת, וכעת מצאה כוחות לצאת לדרך חדשה", אך טוענת שזאת לא תוכל לעשות בצפון הארץ או באזור המגורים המשותף האחרון עם האב.

היא סיפרה שעבדה בכמה מקומות עבודה, אך לאב, דמות מוכרת מאוד בקהילה, יש השפעה כבירה באזור הצפון. היא מוסיפה כי הוא ניסה לפנות לגורמים שונים כדי למנוע את העסקתה, ואינה יכולה לראות עצמה חיה באזור זה ללא תמיכה, תחת איומיו של האב.

מדובר ב"עלילת דם", אומר האב, ומכחיש את טענות האם - שלדבריו לא הוכחו ונועדו לשמש כסות, אצטלה וצידוק לניסיון להעביר את הקטינה ליישוב מרוחק.

לפי התסקיר שערכה העובדת הסוציאלית עולה "כי האב הוא בעל מקצוע עסוק, עם קריירה משגשגת ותובענית מאוד, שתומך בחלוקת תפקידים מסורתית בינו לבין אם הילדה. האם תהיה מטפלת ופנויה לילדה, כדי שהוא יוכל להמשיך לנהל את ענייניו המקצועיים וכדי שיהיה לו פנאי לילדיו הגדולים מקשר קודם".

העו"ס ממליצה שהאם תהיה משמורנית בלעדית של הקטינה, תעתיק מגוריה לאזור מטה-יהודה, ותקיים קשר ומפגשים של הילדה עם אביה.

כמובן שהפתרון המיטבי היה שיתוף פעולה הורי, חלוקת אחריות הורית ומגורים באותו יישוב או בסמוך לכך, אומר השופט, אך פתרון זה אינו ישים ביחס להורים אלה.

"האב, במו מעשיו ואמירותיו, דאג ומעוניין שהאם לא תגור שנייה נוספת ביישוב",
אומר השופט ומסביר: "מדובר ביישוב קהילתי קטן מאוד ובאב שהוא בעל תפקיד משמעותי בקיבוץ ודמות מוכרת, סמכותית ובעלת השפעה רבה. בקלות יכול היה האב לדאוג למגורי האם ובתו הקטינה באותו יישוב אם חפץ במשמורת משותפת. באותה קלות דאג 'לסנדל' את משך מגוריהן בקיבוץ מחשש לפגיעה בשמו הטוב או לפרסום דבר היחסים עם האם".

האם היא ההורה המטפל העיקרי והדומיננטי בחיי הילדה, מוצא השופט. גם כאשר חיו הצדדים במשך שנה באותו מבנה וביחידות נפרדות, לא התקיים הסדר של משמורת משותפת או של חלוקת אחריות הורית בין הצדדים באופן שוויוני. אכן, אומר השופט, העתקת מקום המגורים תיצור ריחוק רב מבית האב, שיקשה על מפגשים באמצע השבוע, אך גם תחת קורת גג אחת היו המפגשים מינימליים ביותר, מפאת העיסוק וסדר העדיפויות של האב.

אם כך, תמה השופט, מדוע על בית המשפט להגביל אם וקטינה לגבי מקום מגוריהן, לנוכח העובדה שגם כשגרו תחת קורת גג אחת, לא ראה אותה האב אלא שש שעות בשבוע?! לדעת השופט, לאם עדיפות מובהקת על פני האב באשר למשמורת על הקטינה, במיוחד לנוכח "סדר העדיפויות של האב בהקצאת זמן", והיות שהילדה קשורה בגילה זה יותר אל האם.

השופט פוסק כי טובת הקטינה מצדיקה שהמשמורת הפיזית של הקטינה תהיה