צילום: shutterstock לפני שנעסוק בפרטי ההליך המשפטי בו נתבעה "תעשיות גומי עין שמר" לשלם 4 מיליון ש"ח אך זכתה, בסופו של דבר, בפסק דין לפיו לא תשלם דבר לתובע, אלא אף תקבל ממנו 1.5 מיליון ש"ח - נבהיר מושג משפטי: "ההודאה וההדחה".

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
תובע מקיבוצו מיליונים - בגלל מתקן לשטיפת רכב
העליון דחה בקשת ערעור על צוואת חברת קיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

זו "טענת הגנה" שגלומות בה המילים: "כן, אבל..." או "נכון, אולם...". הנתבע אכן מודה בכל העובדות שעליהן טוען התובע בתביעתו (למשל, בכך שקיבל הלוואה מהתובע), אך מוסיף ואומר: אבל פרעתי את החוב, או: נכון שאני חייב לו את הכסף, אך יש לקזז ממנו חוב שהוא חייב לי.

בטענת הודאה והדחה, אומר הנתבע כי הגם שנכונות כל עובדות התביעה (זו ה"הודאה"), עדיין יש עובדות נוספות, "מדיחות" (שמסלקות את החוב), הפוטרות אותו מתשלום סכום התביעה. טענת קיזוז היא דוגמה לטענה מסוג "הודאה והדחה", שכן אם הקיזוז מוכח - התוצאה היא סילוק החוב, כולו או חלקו.

טענה שכזו הופכת את סדר הבאת הראיות בבית המשפט. במקרה בו טוען הנתבע טענת קיזוז "מתהפך נטל השכנוע", ועל הנתבע מוטל לשכנע ולהוכיח תחילה את טענותיו. אם לא יצליח להרים את הנטל הזה - תידחה טענת הקיזוז.



ונחזור לפרטי המקרה של תעשיות גומי עין-שמר, אגודה שיתופית שמייצרת ומשווקת חומרים המשמשים לחידוש צמיגים. לקוח של האגודה, "מפעל לחידוש צמיגים", רכש מ"תעשיות גומי" את המוצרים לחידוש הצמיגים במפעלו.

ביולי 2011 הגיש אותו "מפעל לחידוש", באמצעות עו"ד מג'די עאבד, תביעה כנגד תעשיות-גומי, בסך 4 מיליון ש"ח, בטענה כי נגרמו לו הפסדים כתוצאה מליקויים בחומרים לחידוש צמיגים שמכרה לו הנתבעת.

באמצעות עו"ד יוסי רנרט הגישה תעשיות-גומי, לצד כתב ההגנה, גם כתב תביעה שכנגד, בטענה כי המפעל-לחידוש חייב לה 1,495,928 ש"ח בעד מוצרים שרכש ושלא שילם לה תמורתם.

בכתב ההגנה שהגיש, העלה המפעל-לחידוש טענת קיזוז, לפיה הוא אכן רכש מתעשיות-גומי את המוצרים, אך אינו חייב לשלם תמורתם, שכן הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפגמים במוצרים שרכש עולים על סכומי כתב התביעה שכנגד, שהגישה תעשיות-גומי.

בשלב מסוים של הדיון מחק בית המשפט את תביעת המפעל-לחידוש, שכן זה לא הציג את כרטסת הנהלת החשבונות שלו, הגם שבית המשפט הורה לו לעשות כך.

השופט ד"ר עדי זרנקין, מבית המשפט המחוזי בחיפה, אומר שאין מחלוקת כי המפעל-לחידוש רכש מתעשיות-גומי את המוצרים ולא שילם תמורתם. טענת ההגנה של המפעל-לחידוש, מסביר השופט, היא טענת קיזוז, בה מונח הנטל לפתחו של הטוען.

באשר לטענה על פגמים במוצרים שסיפקה תעשיות-גומי, מתאר השופט, הסתמכו הצדדים על חוות דעת מומחים מטעמם. המומחית מטעם תעשיות-גומי אינה מוצאת כי השימוש בחומרים של תעשיות-גומי הוא הסיבה לכשל בצמיגים,
תוך שהיא מדגישה גם את הבדיקות המחמירות בתעשיות-גומי ואת בקרת האיכות לכל אורך תהליך הייצור. מנגד, אומר המומחה מטעם המפעל-לחידוש כי הבעיות שהתגלו בצמיגים נבעו מהשימוש במוצרים של תעשיות-גומי.

השופט עדי זרנקין קובע: המפעל-לחידוש לא עמד בנטל להוכיח כי מקור הכשל שעליו נטען בצמיגים המחודשים הוא דווקא במוצרים שרכש מתעשיות-גומי, וייתכן כי הוא תולדה של פגמים בתהליך החידוש עצמו שבוצע במפעל.

השופט דוחה את טענת הקיזוז, ואומר כי מי שטוען לקיזוז חייב לפרט ולהוכיח את הסכום הנתבע, אך המפעל-לחידוש לא הציג תיעוד של נזקים כספיים, תלונות מלקוחות, ושיעור הזיכויים והפיצויים שהעביר.

סוף דבר: השופט מחייב את המפעל לחידוש צמיגים לשלם לתעשיות-גומי עין-שמר 1,548,658.53 ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, ועוד שכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף ש"ח.