צילום: שרון צור "אם הקיבוץ הוא פרי התפארת של העשייה הציונית - החינוך הקיבוצי הוא הדובדבן, שרבים מבקשים להשתייך אליו", אומר השופט אור אדם (בן קיבוץ גונן), מבית משפט השלום בבאר-שבע.

עוד על החינוך הקיבוצי:
הורים מהרחבת כרמיה: "מחיר הגן בקיבוץ מופקע"
חוק חינוך חינם עלול לחשוף קיבוצים לתביעות
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

"יחד עם זאת, גדרות הקיבוץ אינן אטומות לדין המדינה, שקבעה שורה של כללים בנוגע לזכות לחינוך, וחובות שבדין באשר לחינוך הציבורי, שיש ליישם גם בתוככי הקיבוץ והקהילה. לא ייתכן שקיבוץ יעשה דין לעצמו ויתעלם מהוראות הדין", פוסק השופט.

"על הקיבוץ לקיים את הוראות הדין גם אם אינן מתאימות לאורח חייו, ואין להוקיע את מי שעומד על זכותו לקיום הוראות הדין". זכותם החוקית של ההורים ל"חינוך ציבורי", מדגיש השופט, גוברת על כל הסכם בינם לבין הקיבוץ או האגודה הקהילתית.

שבעה תובעים הגיעו לבית המשפט. שניים מהם (משפחה אחת) מתגוררים בשכונת ההרחבה הצמודה לקיבוץ. חמישה נוספים (שלוש משפחות) היו בעבר תושבים בקיבוץ (שוכרי דירות). באמצעות עו"ד נדב ארגוב הם תובעים את הגופים הניהוליים בברור חיל.

ילדיהם של התובעים התחנכו בגן שבקיבוץ, מכוח חוק לימוד חובה. לטענתם, הגם שהלימודים בגן ממומנים על־ידי משרד החינוך, נדרש מהם סכום נוסף בעד שכר הלימוד, מעבר להוראות הדין לגבי גבייה מהורים לילדי גן חובה. בפועל, אומרים ההורים, "נכפה" עליהם "חינוך קיבוצי", בתעריף יקר (ב"מסלול פרטי"), בעוד שהם כהורים ביקשו חינוך בקיבוץ "במסלול ציבורי", בתעריף משרד החינוך.

בתביעתם הם מבקשים לקבל בחזרה את "תשלומי היתר" ששילמו, וכלולות בה גם תביעות לפיצויים בעד הוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, ונזקים נוספים. לטענתם, משסירבו להיעתר לדרישות הכספיות הנוספות בעד החינוך בגן, פתחו נגדם הנתבעים "במסע הכפשה, ביזוי ונידוי, אשר כלל פרסומי לשון הרע ונידוי חברתי". חמישה מהתובעים טוענים כי סולקו מהקיבוץ בעקבות מחאתם נגד התשלומים העודפים שנדרשו לשלם.

הנתבעים, באמצעות עו"ד גיל דגן ("שלמה כהן ושות'"), מבקשים לדחות את התביעה נגדם ואומרים כי מערכת החינוך בקיבוץ מהווה סיבה עיקרית לרבים, ביניהם התובעים, לבקש להתגורר במקום, כדי שילדיהם יוכלו להשתלב במערכת החינוך הקיבוצית הידועה באיכותה.

זו מערכת, הם מסבירים, המבוססת על "שירותי יתר" נוספים, ובהם מסגרת חינוך בלתי-פורמאלי, שעות פעילות שבועיות רבות יותר מאלה שבחינוך הציבורי, הפעלת הגן בחופשות, יחס גבוה יותר של מטפלים לכל ילד, ארבע ארוחות ביום, ומגוון חוגים ופעילויות העשרה.

בעד כל "שירותי היתר" הללו מתבקשים ההורים, באופן וולונטרי, אומרים הנתבעים, לשאת בהפרשי העלות, שאינם אלא השווי הריאלי של אחזקת ילדיהם בגן. למעשה, מדגישים הנתבעים, נהנו התובעים מכל ההטבות שנותנת מערכת החינוך הקיבוצית, אך מבקשים שלא לשלם עבורן.

השופט אור אדם תמה על "התעקשותם של התובעים", שבחרו להתיישב בקיבוץ, בחרו לחיות בקהילה, חתמו על חוזים במסגרתם אימצו את אורח החיים בקיבוץ, ועדיין ביקשו לקבל חינוך קיבוצי במחיר ציבורי, גם אם דרישה זו צודקת לפי הדין.

לבקשת בית המשפט, הציגה המדינה עמדה מפורטת של משרד החינוך לגבי המצב החוקי שחל על הגן בברור-חיל. השופט מאמץ "ככתבה וכלשונה" את העמדה הזאת, שעיקריה הם האיסור לגבות תשלומים נוספים מעבר לאלה שנקבעו בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, והקביעה כי כל תשלומי היתר הם בגדר תשלומי רשות, שאין לחייב הורים בתשלומם או להתנות רישום לגן בהתחייבות לשלמם.



אם הוחלט לקיים שירות מסוים ב"שעות הפעילות" (כפי שקבע משרד החינוך), למרות אי-הסכמה מצד כל ההורים - יש לשתף את כלל הילדים באותו שירות באותן שעות.

גן שמבקש לשדרג את "סטנדרט השירות" מעבר לקבוע בחוק, חייב לתת להורים אפשרות בחירה בין מסגרת הלימודים והשירותים הבסיסית שמממנת המדינה או הרשות מקומית, לבין מסגרת השירותים שמממנים ההורים בעצמם, כך שהורים שאינם מעוניינים בשירות הנוסף, יוכלו לקבל חינוך חינם על־פי "סטנדרט המדינה" (מעין שני מסלולים: "חינוך ציבורי" ו"חינוך פרטי").

משכך, פוסק השופט כי התובעים זכאים להחזר בעד תשלומי היתר ששילמו, אך מאחר שנמצא שהתובעים נהנו בפועל משירותי היתר, הוא קובע שעל האגודה להשיב 70% בלבד מהתשלומים שהם נדרשו לשלם, בסכומים הנעים בין 5,700 ש"ח ל-9,500 ש"ח למשפחה (הסכום הכולל לכל התובעים - כדי 19,300 ש"ח).

משנפגעה זכות הבחירה של ההורים והופרו הוראות הדין כלפיהם, פוסק להם השופט פיצוי בעד "הפרת חובה חקוקה" ו"פגיעה באוטונומיה" שלהם, בשיעור של 15 אלף ש"ח לכל אחת ממשפחות התובעים, ובסך הכל: 52,500 ש"ח (למשפחה אחת נפסק מחצית הסכום, ב