חבר קיבוץ עין זיוון נקלע למחלוקת עם קיבוצו. לאחר תקופה שבה הקים עסק (יקב), הוא משך כספים מקרן נזילה, אלא שהקיבוץ טען שהחבר היה מנוע מלעשות שימוש בקרן זו ודרש להשיב את הכספים הללו.

עוד על הפסקת חברות בקיבוצים:
תקדים: פקיעת חברות בשל אי מגורים בקיבוץ
ארז: אדם תובע את הקיבוץ על הפסקת חברותו
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

באוקטובר 2013 עזב החבר את בית המגורים של המשפחה ועבר לדירה אחרת בקיבוץ, שלטענתו העמיד הקיבוץ לרשותו, אך עין-זיוון טוען שהחבר פלש לדירה ועליו לפנותה.

ב-15 ביולי 2014 זומנה אסיפת החברים בקיבוץ לדיון בעניינו של החבר, והתקבלה בה החלטה שקצבה לו תקופה בת ארבעים ימים, עד ל-20 באוגוסט 2014, במהלכה עליו לפנות את הדירה בה הוא מתגורר ולהשיב לקיבוץ סכום של כ-62 אלף ש"ח, אותו משך מקרן שלגביה טוען הקיבוץ שנועדה להבטחת זכויותיו הפנסיוניות.

"ככל שהחבר לא יקיים החלטות אלה" - הורתה אסיפת החברים - "הוא צפוי להוצאתו מחברותו בקיבוץ". "בבוקר יום 21.8.2014, מייד עם פקיעת האולטימטום", מספר החבר, הוא קיבל הזמנה לאסיפה שעל סדר יומה הוצאתו מחברות בהתאם לסעיף 38 לתקנון האגודה.

משכך, מיהר החבר לפנות לבית המשפט המחוזי בנצרת, באמצעות עו"ד נועה וייס מור ("יגאל וייס משרד עורכי דין"), בבקשה כפולה. האחת - להורות על מינוי בורר במחלוקת, והשנייה - להוציא צו מניעה זמני המורה לקיבוץ "לעצור את הליכי הוצאתו מחברותו בקיבוץ, ולהורות על ביטול האסיפה שנקבעה ליום 31.8.2014".

כתבי הטענות, שהוגשו לבית המשפט, מנוסחים בלשון טעונה. "במהלך האסיפה התלהטו רוחות הנוכחים עד כדי לינץ' מילולי ותוך הוצאת דיבתו", מתאר החבר, ואומר שהקיבוץ "מנהל נגדו מאבק אימתני בכמה חזיתות, במשך שנים, כאשר מטרתו היא להפסיק את חברותו", הנמשכת זה 33 שנים, כאשר ילדיו, מרכז חייו ומקום עבודתו הם בקיבוץ.

עין-זיוון, באמצעות עורכי הדין יונתן גולדשטיין ומיה גוטרמן ("קופרשמיט את גולדשטיין"), מתרעם כי "מבקשים להטיל איסור על חברי הקיבוץ להכריע בעניינים פנימיים שנמסרו לשיקול דעתם הבלעדי".

עין-זיוון אומר שהחבר "הסתיר כי התחייב לפעול לקיום התחייבויותיו כלפי הקיבוץ", וזאת באסיפה עצמה. החבר, לדברי עין-זיוון, "פלש לדירה ולקח לעצמו הטבות שאינן מגיעות לו".

לטענת עין-זיוון, החבר "לא טרח לציין" שקיימות מחלוקות בינו לבין הקיבוץ, גם באשר לפעילות היקב שהקים החבר במבנה בקיבוץ, וכן "שכח לציין" ש"נטל ענבים מהכרם באישון לילה, בניגוד להסכם עמו, ולא שילם תמורתם". הקיבוץ מספר על תביעה שהגיש נגד החבר לפינויו ממבנה היקב, וגם לחייבו לשלם לקיבוץ חוב של 130 אלף ש"ח.

החבר דוחה את הדברים ואת הניסיון להסיט את המחלוקת לסכסוך העסקי הקיים מול הקיבוץ. הוא סבור כי "בגלל סכסוך אישי בינו לבין מנהל הקיבוץ, הנמשך כבר שנים, מתנכלים לו החברים ויורדים לחייו, חלקם מתוך פחד מההנהלה וחלקם מתוך 'אפקט העדר'. כינוס אסיפה לשם הוצאתו מחברות הוא זריקה של עוד גפרור למדורה הבוערת", שלדבריו, בוררות יכולה להביא לכיבויה.

מצויד בהנחיה שקיבל כשלושה חודשים קודם לכן ממשרד רשם האגודות השיתופיות, לפיה נכון "לפעול ליישוב הסכסוך" בהתאם למנגנון הבוררות הקבוע בתקנון הקיבוץ, פנה החבר בבקשה לקיים הליך בוררות במחלוקת, אך נענה, לדבריו, שאין בקבלת ההחלטה באסיפה "משום מיצוי ההליכים" (שהם תנאי לפנייה לבוררות), וכי עד למועד בו יוצא החבר בפועל מחברות בקיבוץ, מסרב עין-זיוון לפנות לבוררות.

ההליכים טרם הסתיימו, אומר עין-זיוון בתגובתו לבית המשפט. טרם התקבלה החלטה המפקיעה את החברות. על החבר למצות את הליכי הערעור על החלטת האסיפה או לבקש דיון חוזר, לפי תקנון הקיבוץ, וזהו תנאי לקיומה של חובת בוררות. האמנם, תמהים פרקליטי עין-זיוון, בכל פעם שיבקש חבר לערער על החלטת אסיפה - הוא יעשה זאת באמצעות בוררות חיצונית?

החבר חושש שפעולות אלה של הקיבוץ אינן בתום לב ושמטרתן לייתר את הדיון במחלוקת בדרך של בוררות. פרקליטת החבר מסבירה כי "חברות באגודה היא עניין חוקתי" שאינו נדון בבוררות, כך שאם תתקבל החלטה להרחקת החבר, עלולה להיחסם בפניו הדרך לבירור המחלוקת בבוררות, ויהיה עליו לפנות לבית המשפט.

החלטת האסיפה היא הסנקציה, אומרת עו"ד וייס מור. זו לא המחלוקת. לא ייתכן, היא טוענת,
כי במהלכה של "מחלוקת פשוטה בין חבר לקיבוצו, תופסק חברותו של החבר, טרם ניתן לו יומו בבוררות כפי שמורה תקנון האגודה".

בין דיון אחד למשנהו, מוציא השופט צו מניעה זמני נגד המשך הליכי ההרחקה של החבר וקיום האסיפה במועד שנקבע לה. כשחוזרים הצדדים לישיבה נוספת בבית המשפט, אומר להם השופט, באולם בית המשפט, כפי שמתארת עו"ד וייס מור, שה