"תקנות הערבות ההדדית" מורות כי הקיבוץ רשאי לנכות מ"סכום הגמלה הפנסיונית" ("תקציב הפרישה" שנותן הקיבוץ לחבר בגיל פרישה) כל מקור גמל או "תשלום אחר בעל אופי פנסיוני" שמקבל החבר, למעט קצבאות הביטוח הלאומי.

עוד על הפנסיונרים בקיבוצים:
פסיקה: כנרת לא ינכה כספי פנסיה לזוג חברים
הפנסיה בקיבוץ - עניין של סדרי עדיפויות
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

בתקנון כנרת כלולה הוראה: "הקיבוץ לא ישלם קצבת פנסיה לחבר שקיימת לו קצבה מגורם חיצוני בסכום הקצבה שהחליט עליו הקיבוץ". התקנון אינו מבחין בתקופות בהן נצברה הפנסיה החיצונית, בין אם קודם המועד שבו הגיע החבר לגיל פרישה, או לאחריו.

חבר כנרת, שיוצג בידי עו"ד דרור נאור, ביקש שבית משפט השלום בנצרת יאסור על הקיבוץ (שיוצג בידי עו"ד אביגיל בהט) לנכות מ"תקציב הפרישה" שלו כספי "ביטוח מנהלים" שמקורם בעבודתו מחוץ לקיבוץ,
לאחר גיל הפרישה.

בהסכם ממועד מוקדם יותר, בין הקיבוץ לחבר, נקבע כי כספי ביטוח המנהלים שקיבל החבר עם סיום עבודתו יישארו בידיו, וייחשבו כ"נכס חבר".

השופטת עירית הוד, מבית משפט השלום בנצרת, אומרת כי "ביטוח מנהלים" הוא פנסיה, ו"מקור פנסיוני" ניתן לניכוי מ"תקציב הפרישה". אך מאחר שהקיבוץ והחבר הסכימו שיש לראות בביטוח-המנהלים נכס-חבר - כלומר, נכס השייך לחבר - אין לראות בכספים אלה כספי פנסיה הניתנים לניכוי.

המשמעות היא שהקיבוץ ויתר, בהסכם, על זכותו לנכות את דמי ביטוח-המנהלים שנצברו לחבר לאחר גיל הפרישה, והסכם זה גובר על הוראות תקנות הערבות ההדדית ועל הוראות תקנון הקיבוץ.