"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית", קובע חוק איסור לשון הרע, לצד שורה של "הגנות" העומדות למפרסם, במקרים מסוימים.

עוד תביעות דיבה מקיבוצים:
תביעת דיבה בקיבוץ גבע: חבר נגד מזכיר לשעבר
שריד: תביעת לשון הרע נגד גננת מהקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

"מה יעשה נושא משרה בקיבוץ המבקש להיוועץ בחבריו להנהלה לגבי חבר מסוים, באמצעות הדואר-האלקטרוני, כאשר לימים יטען אותו חבר - אשר תוכן הדוא"ל הגיע לידיעתו לאחר שנים מספר - שהדברים הכלולים בו הם שקריים ומהווים הוצאת לשון הרע כלפיו?

החלטה דיונית של השופט עמית כהן, מבית משפט השלום באשדוד, לאיחוד הדיון בשני תיקים בהם הוגשו תביעות לשון הרע נגד קיבוץ ונושאי משרה בו - פותחת צוהר קטן לכתבי הטענות ולסוגיה המעניינת שתעמוד לדיון על שולחנו של השופט.

שני בני זוג שנפרדו, חברי קיבוץ, הגישו באמצעות משרד עורכי הדין "דן אל אגליק ושות'" תביעות כספיות נפרדות, בגין עוולת לשון הרע שלטענתם הוציאו כנגדם, במקרים שונים, קיבוצם ונושאי משרה בו. כל אחד מהם תובע, בנפרד, כי יפוצה בסך 100 אלף ש"ח.

פגישה בין מרכז המשק בקיבוץ לבין חבר, ספק-שירות באחד הענפים, הביאה, לפי גרסת מרכז המשק, לאלימות שננקטה נגדו מצד התובע, שתיאורה ניתן במכתב שהוציא מרכז המשק לפורום מצומצם, שעות מספר לאחר התקרית. מכתב זה, שמצוינת בו שורה של נמענים שונים (בהם חברי ההנהלה, ועדת חברים, מזכיר הקיבוץ, יועץ משפטי ויועץ ארגוני פסיכולוגי) - עומד ביסודה של תביעה שהגיש אותו חבר, באשר לטענתו, "תוכנו ספוג דיבה רעה, והוא מעוול ושקרי".

המכתב, טוען התובע, כולל תיאור "משמיץ" ו"שקרי" של הדברים שאירעו באותה פגישה (אותם מכחיש התובע), וכן מציג אותו כ"בעל מאפיינים רפואיים-נפשיים בעייתיים". לאחר ש"יד עלומה מסרה לתובע עותק מהמכתב", הוא מספר, ומשסירב מרכז המשק להתנצל - הוגשה תביעת פיצויים זו נגדו ונגד הקיבוץ, בגין הוצאת לשון הרע.

הקיבוץ ומרכז המשק, באמצעות עו"ד גיל דגן ("שלמה כהן ושות'"), דוחים את הטענות נגדם ואומרים כי התובע אכן תקף את מרכז המשק. זה האחרון, "מתוך תחושת אחריות ודאגה כלפי התובע כחברו לקיבוץ, סירב לפנות למשטרה כדי לא לגרום לתובע נזק".

זמן קצר לאחר האירוע, מתאר כתב ההגנה, ביקש מרכז המשק להתייעץ עם פורום מצומצם בשאלה כיצד עליו להגיב. "מתוך דאגה כנה לתובע, הוא הביע את התרשמותו הסובייקטיבית כי ייתכן שהתובע סובל ממצוקה נפשית וזקוק לעזרה". תוכן המכתב מעולם לא הודלף מצד מי מהמכותבים, טוען הקיבוץ בהגנתו, דבר המוסיף ומעלה חשד באשר לדרך שבה הגיע המכתב אל התובע.

"מאפיין שכיח בתרבות הניהול בקיבוץ", מסביר הקיבוץ לבית המשפט, "הוא קיום התייעצויות של ממלאי התפקידים, כולל בנושאים אישיים רגישים, במסגרת פורום של הנהלה מצומצמת או ועדת חברים, שהם נבחרי ציבור המחויבים לדיסקרטיות" (והמטפלים גם בחברים המצויים במצוקה נפשית). קיימת הנחיה בקיבוץ, אומר הקיבוץ, המחייבת בעל תפקיד "לדווח למזכירים ולהנהלה על כל אירוע חריג שבו היה מעורב מול חבר".

הקיבוץ דוחה את הטענה שהמכתב "שקרי", ומסביר שהמכתב היה טיוטה בלבד, ולא נשלח לכל המכותבים המצוינים בו אלא רק למזכיר הקיבוץ ולוועדת החברים (המונה שלושה).

בהודעת הדוא"ל, אליה צורף המכתב, הדגיש מרכז המשק: "אני טרם שלחתי את המכתב לאנשים החיצוניים. המצב חמור מאוד. אין לי מושג איך לטפל. האיש זועק לעזרה. אשמח לעצתכם ולעזרתכם". בגוף המכתב מופיע, בין היתר, הביטוי הבא: "בשיחות קודמות רבות הצעתי לו ייעוץ נפשי. אין לי ספק שהוא במצוקה".

"מי שם את הנתבע, שאינו בעל הכשרה אקדמית רפואית רשמית, להחליט ממה סובל התובע ולתארו באופן משפיל שנועד לבזותו ולעשותו ללעג בקרב חברי הקיבוץ?" שואל התובע בכתב התביעה. "אבחנותיו הרפואיות-הנפשיות" של מרכז המשק "מקוממות", מתרעם התובע בתביעתו, ואומר שאלה "תיאורים כוזבים". האם פעל מרכז המשק כדין? התשובה תינתן בבית המשפט.

בתביעה השנייה, מלינה התובעת על כך שמזכיר הקיבוץ הפיץ בקרב החברים מכתב ובו "מידע שקרי, מסולף, מגמתי ומעוול" לגביה, שנועד לבזותה ולהכתים את שמה. במכתבו נאמר, בין היתר, כי התובעת "לא טרחה לגבות את האשמותיה בשום הוכחה ולכן ההנהלה דוחה את ההאשמות וההכפשות המוצגות במכתב".

הקיבוץ, בכתב הגנתו, דוחה את הטענות ואומר כי מכתב זה נועד להסתייג ממכתב אחר,
ממועד מוקדם יותר, שפרסמה התובעת, שכלל השמצה של בעלי תפקיד בקיבוץ, והאשמתם ב"העלמת הכנסות". גם כאן טוען הקיבוץ, באמצעות עו"ד גיל דגן, כי עומדות לו "ההגנות" הכלולות בחוק איסור לשון הרע, אליהן יידרש, מן הסתם, בית המשפט.

משמדובר בשתי תביעות המתנהלות באותו בית מש