הניתן לנהל "פנסיון לגידול וטיפול בסוסים" על קרקע חקלאית, והאם יכול מחזיק בקרקע חקלאית לגדל עליה סוסים, הן שלו והן של אחרים? - שואלת השופטת ד"ר דרורה פלפל.

עוד על "קרקע חקלאית" בקיבוצים:
חורשים: אסור לקבור על "קרקע חקלאית"
אליפלט: קרקע חקלאית הופקעה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

"בהנחה שבעלי הסוסים גרים, למשל, ברחוב האספסת, תל אביב, בקומה ד' ללא מעלית", ממשיכה השופטת, היכן הם אמורים לגדל את הסוסים שלהם? סוסים זקוקים לאורווה, לחברת סוסים אחרים, למקום כדי לרוץ בו לצורך בריאותם, למתבן למטרות אכילה. היכן הם יעשו זאת? תמהה השופטת.

מכיוון שסוסים אינם יכולים לגדול ולהלך ברחובות הערים, אין מקום מתאים יותר לגדלם מאשר על קרקע חקלאית - משיבה השופטת לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הטוענת כי הדבר אסור, באשר מדובר בפנסיון לסוסים שאסור לנהלו באופן מסחרי במקרקעין עליהם הוא נמצא.

כך, בפסק דין, הנוגע אמנם ל"שימוש חקלאי" במושב העובדים אודים, הכשירה השופטת דרורה פלפל, שפרשה לאחרונה מכס השיפוט, את קיומו של פנסיון לסוסים כשימוש מותר על קרקע חקלאית.

מהו "שימוש חקלאי" המותר על קרקע חקלאית, ומהו "שימוש לא חקלאי" - היא שאלה שחוצה גבולות, וגם בעלי נחלות. במושב, כמו גם בקיבוץ, נאבקים מול איסורים או דרישה לתשלומים מצד רמ"י כדי לקבל היתרים ל"שימושים נלווים לחקלאות" על קרקע חקלאית.

לכן מעניין לראות את הפרשנות שנותנת השופטת למונח "שימוש חקלאי" ואת רצונה להציג את "האבסורד", כלשונה, שבעמדת רמ"י שהתנגדה לקיומו של הפנסיון.



בבית המשפט המחוזי בתל אביב מבקשים התובעים להכשיר את הפנסיון ולמנוע את הריסתו. לטענת פרקליטם, עו"ד אלכס סולומונויביץ, גידול בעלי חיים "מכוסה" בהגדרה של "שימוש חקלאי". רמ"י, באמצעות עו"ד אורלי ברנע, טוענת כי אסור לנהל פנסיון לסוסים באופן מסחרי במקרקעין.

מבחינה "היסטורית", אומרת השופטת פלפל, הייעוד המקורי המרכזי של הנחלה היה לשימוש חקלאי. האם יש להבין, שואלת השופטת, שמותר בשטח חקלאי לגדל פרות - רק אם החקלאי עוסק בשיווק חלב ומוצריו? האם מותר לגדל תרנגולות - רק אם החקלאי עוסק בשיווק ביצים? ומה באשר לפרים וחמורים - לצורך חריש (ככל שזה קיים עדיין). "ואם כך, וגידול סוסים מותר, אז היכן נגדלם, שלא למטרות מסחר טהורות?"

השופטת מציעה פרשנות אחרת. כאשר בודקים אם מבנה מסוים יכול להיכלל במסגרת פעילות חקלאית, היא אומרת, פונים לדיני התכנון והבנייה. לכן, כשעוסקים בבעלי חיים, לדעתה יהיה נכון לפנות ל"חוק ההתיישבות החקלאית", בו נקבע כי קרקע חקלאית היא "קרקע שנועדה לשמש... לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להם".

מדוע יש "להפלות" בין גידול פרות לבין גידול סוסים? שואלת השופטת. אין מקום מתאים יותר לגידול סוסים מאשר על קרקע חקלאית, קובעת השופטת, ומאחר שלא הוכח בפני בית המשפט כי במקום יש חנות למכירת אביזרים שונים לסוסים - התוצאה היא שהתובעים פועלים כדין.

אין לפנות או להרוס מבנים במקרקעין של התובעים, פוסקת השופטת, ומעירה כי אין סיבה שרמ"י "תפלה" את התובעים לענין הסדר אפשרי של מסעדה (שאף היא היתה במוקד המחלוקת כאן),
וכך גם אין סיבה שהתובעים לא ישלמו בגין היתר והפעלה. היא גם מחייבת את רמ"י לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום של 100 אלף ש"ח.

עו"ד חגי שבתאי, מחבר הספר "מקרקעי ישראל - חקיקה ודינים", אומר כי בקיבוצים רבים ישנה פעילות של גידול, פנסיון וריפוי באמצעות בעלי חיים, עיבוד תוצרת חקלאית (כגון יקב) וכן פעילות חינוכית הקשורה לחקלאות, אך התפישה הרווחת ברמ"י היא שכל הפעילות הזו מוגדרת כמסחרית, שכן "מה שלא אוכלים - לא חקלאי".

התפישה לפיה כולם קמים בבוקר וחייבים לעבד את האדמה - אינה מתאימה למציאות הנוכחית בעולם המערבי, מוסיף עו"ד שבתאי, ואומר כי רק כ-15% מהתושבים במגזר החקלאי עוסקים בחקלאות. לכן, לדעתו, השימוש בפרשנות שעושה השופטת באמצעות חוק ההתיישבות הוא נכון ומתאים למציאות, במיוחד כשזה חוק ספציפי למגזר החקלאי.

עו"ד חגי שבתאי מוסיף כי ההתעסקות האינטנסיבית של רמ"י במגזר החקלאי אינה מובנת, וכי אין מקום לרדיפה המתמדת אחר כל פנסיונר או פנסיונרית בקיבוץ שמבקשים לייצר לעצמם פרנסה נוספת בתקופת הפנסיה, בין אם בקוסמטיקה או בנגרות, בהיקף של אלפי ש"ח בשנה. הקצאת המשאבים והתשומות מצד רמ"י "לסגור להם את העסק", ו"להפסיק את השימושים" הללו - אינה הולמת, לדבריו, את סדר העדיפויות של המשימות הלאומיות שצריך להיות בפני רמ"י.