חברי ועד הנהלה באגודה שיתופית חבים באחריות אישית כלפי חבר אגודה או אדם אחר, אם הם מתרשלים במילוי תפקידם או מפעילים ברשלנות את שיקול דעתם בקבלת החלטות בוועד ההנהלה.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
החותרים: "מסדר זיהוי" לכלב שנשך אישה בקיבוץ
מרחביה: סכסוך בין מנהלות המשתלה לקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
הפרת חובת הזהירות מצדם מקימה עילה לתביעת פיצויים כנגדם, מצד מי שנפגע כתוצאה מזה. כך פוסק השופט עידו כפכפי, מבית משפט השלום באשקלון, כשהוא מפעיל את אמות המידה לבחינת אחריותם של חברי ועד ההנהלה, כפי שנקבעו בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בנושאים אלה.

עוד נציין כי החבות העקרונית זהה, בין אם מדובר בוועד הנהלה במושב, בקיבוץ, או באגודה אחרת.

התובעים, באמצעות עו"ד רחל אסל ("אסל רחל משרד עורכי דין"), עתרו לפיצויים מהאגודה ומחברי הוועד שלה באופן אישי. האגודה וחברי הוועד, באמצעות משרד עורכי הדין "רואי רון, חיימסון סודאי ושות'", ביקשו לדחות את התביעה בטענה כי פעלו במסגרת סמכותם ובתום לב ואין הם נושאים באחריות אישית. עוד טענו כי לא ניתן לחייב את חברי הוועד להשיב כספים לאגודה אלא בהליך של תביעה נגזרת.

כדי לייחס אחריות לאגודה, אומר השופט, ניתן להחיל כאן את "תורת האורגנים" ולייחס לאגודה את המעשים של נושאי המשרה. ועד ההנהלה הוא אורגן של האגודה השיתופית. פעולותיו והחלטותיו הן פעולות והחלטות האגודה, כך שגם האגודה חייבת בתוצאות הפעולות של חברי הוועד שלה.

הבסיס העיוני לחיוב חברי הוועד בגין פעולות שביצעו במסגרת תפקידם הוא רשלנותם בהפעלת שיקול דעת באישור ההחלטות שעיכבו את הליך המינוי של התובע כבן ממשיך, מסביר השופט.

במקרה כזה, ניתן להחיל על פעולותיהם ומחדליהם הן את דיני הנזיקין (עוולת הרשלנות) והן את דיני החוזים (הפרת חובתם החוזית המעוגנת בתקנון האגודה).

חברי הוועד, ממשיך השופט, חבים באחריות אישית אם ביצעו מעשה נזיקין כלפי אדם אחר. קיימת חובת זהירות מושגית (כללית-עקרונית) וקונקרטית (מסוימת) בין חברי הוועד וחברי האגודה. יש לבחון באופן אובייקטיבי את מעשיהם כדי ללמוד אם פעלו בצורה סבירה במילוי תפקידם.

השופט מגיע למסקנה כי חברי הוועד אכן התרשלו במילוי תפקידם, "פעלו באופן עיוור בהתאם לגחמותיו של ראש הוועד", ולא בחנו את ההצדקה של מעשיהם ואת השלכותיהם.

די בשמיעת עדותו של ראש הוועד, המכהן כארבעים שנים בתפקידו, מתאר השופט, כדי להבין שמדובר במי שסבור כי הוא רשאי להחליט כראות עיניו מבלי לבחון לעומק את עמדתו או את איתנותה המשפטית. מאחר שלטעמו של ראש הוועד, ממשיך השופט, התובע שביקש להיות בן ממשיך - מתנגח באגודה, סבר ראש הוועד שהוא לא ראוי להיות "בן ממשיך", ונמנע מלקבל ייעוץ משפטי לעניין זה.



השופט מותח ביקורת על חברי הוועד ואומר כי הם "יישרו קו" עם עמדת ראש הוועד, מבלי לבדוק כלל את שיקוליו ואם יש בסיס משפטי להחלטות שמקבל הוועד בהתאם להנחיותיו. השופט מעיר כי חברי הוועד יכלו לטעון שבינם לבין עצמם יש לחלק את האחריות לפי מידת האשם ביניהם, אך "נאמנים לדרכם", הם הלכו אחרי ראש הוועד, גם בהליך המשפטי.

די בכך, מדגיש השופט, שחברי הוועד קיבלו החלטה ללא בדיקת העובדות והמצב המשפטי, כדי להוביל למסקנה כי התרשלו בתפקידם ולא פעלו כחברי ועד סבירים. יתרה מכך, הוכח כי חלק מהנתבעים לא נכחו בישיבה והסכימו לאשרר את ההחלטות שהתקבלו בה, והיתר הלכו שבי אחר עמדת ראש הוועד, מבלי שהיה בסיס עובדתי או משפטי לסירובם לקבל את התובע כבן ממשיך.

הנתבעים, מוסיף השופט, החליטו מבלי שבדקו כנדרש את העובדות והמצב המשפטי, ואף עולה כי פעלו על בסיס שיקולים זרים שלא היה מקום להביאם בחשבון ביחס להחלטה המבוקשת. לכן, שעה שלא הפעילו כל שיקול דעת, לא ניתן אף לבחון את פעולתם במבחן "שיקול הדעת העסקי" (המשמש "הגנה" מפני תביעת רשלנות).

מכאן, פוסק השופט, עולה כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים. הפרת החובה מקימה חבות בנזיקין וגם חבות מכוח הפרת התחייבות חברי הוועד, לפי תקנון האגודה (בין היתר, לפעול בנאמנות וללא אפליה).

כתוצאה מפעולות הנתבעים וממחדליהם, נגרמו לתובעים הוצאות משפטיות מיותרות.
לפיכך אחראים הנתבעים לשפות את התובעים בגין הוצאות אלה, אומר השופט ופוסק כי חברי הוועד אחראים, ביחד עם האגודה ולחוד, לשלם לתובעים 11,600 ש"ח, ועוד פיצוי בסך 5,000 ש"ח בעד עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים.

התובעים עתרו, בנוסף, לצו שיחייב את חברי הוועד להשיב באופן אישי לקופת האגודה כספים שהוצאו ממנה כתוצאה מהתנהלותם (הוצאות חקירה שפסק הרשם לחובת האגודה שישולמו לקופת המדינה, וכן שיעור שכר הטרחה ששילמה האגודה לפרקליטה, לצורך