הלכה לה אישה "באחד הרחובות של קיבוץ החותרים". "לפתע ראתה... כלב או כלבה בצבע אפור חלק, שנראה כמו כלב ציד, שרץ לעברה במהירות. הכלב התנפל עליה ונשך אותה בשוק רגל שמאל מאחור". חיילים שהיו במקום סייעו לה. "באותה עת הנתבע ניגש אליה בריצה, כך טענה בתצהירה, אמר שהכלב שלו, צעק עליו ולקח אותו".

עוד על הכלבים בקיבוצים:
טענות נגד קיבוצים: אפליה באכיפה נגד כלבים
נען: מי הרעיל כלבים וחתולים בקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

בבית משפט השלום בקריות היא תובעת את נזקיה, באמצעות עו"ד מורשד טנוס. היא מספרת שקיבלה טיפול ראשוני בידי אחות, שכנה של הנתבע, שאמרה לה לפנות לקבל טיפול רפואי בבית החולים. הנתבע, חבר הקיבוץ, שאת כלבו ראתה בשלב זה קשור בחצרו, לקח אותה ברכבו לבית החולים "כרמל". הנתבע, היא מציינת, "הזדהה בפני הרופא כבעל הכלב הנושך וכך נרשם בסיכום הרפואי".

הנתבע, באמצעות עו"ד יורם גורי, מאשר כי הוא בעלים של כלבה מסוג וויימריינר. בעת האירוע, הוא מתאר, היה במרפסת מחוץ לביתו, שמע צעקות והלך לראות את המתרחש. כל אותו זמן שהתה כלבתו במרפסת הבית. הנתבע העיד ש"הבחין בארבעה כלבים מתרחקים מהתובעת, שהיתה שכובה על הכביש".

הוא ביקש לגלות אזרחות טובה, הציע לה עזרה ואף לקח אותה לבית החולים, אך זו בתמורה, הוא מתרעם, "מצאה בו ובכלבתו את המקור לנזקיה".



השופט דאוד מאזן אומר שאין מחלוקת כי התובעת ננשכה על ידי כלב. זהותו של הכלב היא שבמחלוקת, שכן רק התובעת טוענת שמדובר בכלב של הנתבע. זהו מצב שיוצר קושי לגבי "ערכה של העדות", שכן אין לעדות התובעת בדבר זיהוי הכלב כל תמיכה או סיוע בעדות אחרת.

השופט מסביר כי כללי הראיות מנחים אותו שאם הוא מבקש להסתמך על "גרסה יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע", עליו לדרוש רף גבוה של "מהימנות ואמון" בעדות היחידה כדי לפסוק לזכותה.

השופט מתרשם ממהימנותו של הנתבע ומציין כי גרסתו היתה עקבית, ללא סתירות.
הגם שהיה לו "כיסוי ביטוחי", הוא דבק בעמדתו, לפיה כל שעשה היה להושיט עזרה.

לעומת זאת, מוצא השופט סתירות בגרסתה של התובעת, בכך שאינו רואה בדברים שרשם הרופא (שטיפל בתובעת בבית החולים) כל תמיכה לעדות התובעת שאמרה שהנתבע הזדהה בפני הרופא כבעל הכלב הנושך, ואף ציין שהכלב מחוסן.

קיימת סבירות, מוצא השופט, שחלה טעות אצל התובעת ביחס לזהות הכלב הנושך, שכן לפי תמונות שהוצגו בפניו הוא רואה שבקיבוץ קיימים כלבים הדומים בצבעם ובסוגם לכלבה של הנתבע, וייתכן, הוא אומר, לנוכח עדותו של הנתבע, שבסביבה היו כלבים נוספים.

התובעת לא הוכיחה את טענתה שהכלב של הנתבע היה זה שנשך אותה, פוסק השופט ודוחה את התביעה.