תביעה כספית בסך 4.5 מיליון ש"ח הגישו האגודה השיתופית "אלתם" וחברה נוספת בשם "ווסלאו" (שתיהן מקיבוץ עין השופט) כנגד ארבעה נתבעים.

עוד על תביעות וקיבוצים:
תביעה של סלקום נגד קיבוצניק לא "נמסרה כדין"
תביעה נגד "נטפים" על יותר ממיליון ש"ח
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

בין אלתם, התובעת, לבין הנתבעת הראשונה התקיימו קשרי מסחר, במהלכם רכשה אותה נתבעת מוצרי תאורה שונים מאלתם, אך נתבעת זו מצויה בהליכי פירוק ולא ניתן להיפרע ממנה.

תביעתה של אלתם מופנית, אם כן, אל מול שלושת הנתבעים הנוספים, אשר הם, "בשרשור", המחזיקים בנתבעת-שבפירוק, באופן שנתבע אחד הוא הבעלים (בעל המניות) של הנתבע השני, וזה הבעלים של הנתבעת-שבפירוק.

כדי שניתן יהיה להגיע אל בעלי המניות הללו ולייחס להם את החוב של הנתבעת-שבפירוק - יש לבצע הליך של "הרמת מסך", בהתאם למנגנון הקבוע בחוק החברות.

באמצעות עו"ד גיל עוז ("עוז - לוטן, משרד עורכי דין"), טוענת אלתם לגבי אחד הנתבעים כי הוא אחראי לחוב "מכוח התחייבותו האישית, שניתנה בעל-פה, לפירעון חובותיה של הנתבעת-שבפירוק", ואלתם - שבינה לבין אותו נתבע היו יחסי אמון - האמינה לכך.



לטענת הפרקליט, הנתבעות "עשו שימוש באישיות המשפטית הנפרדת" של הנתבעת-שבפירוק, "באופן שיש בו כדי להונות את התובעות", במיוחד כשהן "ידעו על מצבה של הנתבעת ואי-יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה ולפרוע חובותיה". זוהי, למעשה, "העילה המשפטית", שאם תוכח - יוכל בית המשפט "להרים את המסך" ולחייב את הנתבעות בחובה של הנתבעת-שבפירוק.

מאחר שעד לבירור התביעה לגופה יארך הזמן, ממהרות התובעות, באמצעות פרקליטן, לבקש עיקולים זמניים על נכסי הנתבעות. העיקול הזמני נועד "לשמור" על "המצב הקיים" (של נכסי הנתבעות) ביום הגשת התביעה, שכן אם לא יינתן העיקול - עלול המצב להשתנות ולהכביד על מימוש פסק הדין לטובת התובעות, אם תזכינה בתביעתן.

הנתבעות, באמצעות עורכי הדין גיורא רובננקו ועדי בראונשטיין, מתנגדות לעיקול. לטענתן,
לא רק שלא ניתנה התחייבות אישית לשאת בחובות הנתבעת-שבפירוק, אלא שהתובעות היו מודעות היטב ל"מצב הכלכלי הבעייתי" של הנתבעת. הן דוחות את הטענה לפיה הן הונו את התובעות, ומדגישות שהנתבע השקיע כספים מכיסו הפרטי כדי לנסות לחלץ את החברה מהקשיים הכלכליים אליהם נקלעה.

סאאב דבור, רשם בית המשפט המחוזי בנצרת, אומר כי בשלב זה של הדיון, בית המשפט "אינו קובע מסמרות, ואינו חורץ את גורלו של התיק". על התובעות, מסביר הרשם, להוכיח "זכות לכאורה" להיפרע מהנתבעות על בסיס הערבות האישית שניתנה בעל-פה. לדעת הרשם, עמדו התובעות בנטל זה, שהוא התנאי הראשון להטלת עיקול.

התנאי השני שבודק בית המשפט הוא "מאזן הנוחות": למי ייגרם נזק גדול יותר - לתובעות, אם לא יוטל העיקול, או לנתבעות, אם יוטל עיקול על נכסיהן. לדעת הרשם מדובר בתביעה בסכום גבוה, והנתבעות עלולות "להימצא מול שוקת שבורה" בהמשך. עוד הוא אומר כי גם בתנאי השלישי להטלת העיקול עמדו התובעות, שלדבריו התנהגו "בתום לב ובמידתיות".

עוד מוצא הרשם כי הבקשה לעיקול עומדת גם בתנאי הרביעי הבודק קיומו של חשש סביר, לפיו יכביד היעדר העיקול על ביצוע פסק הדין, במיוחד כשהנתבע לא המציא ראיות בדבר חוסנו הכלכלי. הרשם מטיל עיקולים על נכסי המשיבות בגובה סכום התביעה, ומוסיף ומחייב אותן לשלם לתובעות מעין־השופט את הוצאותיהן המשפטיות, בסך 5,000 ש"ח.