האמנם "שררה אפלה" סביב ההתקשרות בין קיבוץ מסילות לבין קבלן לעבודות עיבוד בכרמי הזיתים של הקיבוץ? האם היתה הסיבה לכך, כטענת הקבלן-התובע, שהוא שילם תמורה לקיבוץ בעד השימוש בקרקע ובמטעים והפיק רווח, וצורה זו של התקשרות מהווה הפרה של חוק ההתיישבות החקלאית? האמנם, כטענת התובע, הסתיר הקיבוץ־הנתבע את ההסכמים הכתובים "בתוך מגירה בחדרי חדרים"?

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
עין חרוד מאוחד: הקיבוץ נתבע על חובות המפעל
ברור חיל: מי אחראי לפציעת עובד הקבלן
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

השופטת אילונה אריאלי, מבית משפט השלום בטבריה, מגדירה את השאלה העומדת להכרעה: האם נקשר בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות ומכירה של תוצרת כרמי הזיתים של הקיבוץ, לעונת המסיק 2010.

בבית המשפט מספר התובע כי מאז 1990 יש בינו לבין קיבוץ מסילות הסכמים - בעל-פה ובכתב - לביצוע עבודות כאמור, במתכונת מסוימת בה הוא שילם לקיבוץ בעד השימוש בקרקע ובמטעים והפיק רווח ממכירת הזיתים.

הסכמים אלה, אומר התובע, לא ניתנו לו, אלא נשמרו בחדרו של מרכז המשק או מרכז המטע. כך נעשה, טוען התובע, משום שמתכונת התקשרות זו בעייתית, לדבריו, בכל הנוגע לחוק ההתיישבות החקלאית (האוסר העברה של זכויות כלשהן, כולל זכות שימוש בקרקע, לאדם אחר).

במרוצת כל השנים, לא ביקש התובע להחזיק בידיו הסכם כתוב. בכל עונה, הוא מתאר, נהג לעבד את מטעי הזיתים, לטפחם ולבצע בהם הדברה, ונשא בעלויות אחזקתם.

פרי הזית הוא פרי סירוגי, מסביר התובע (עונה אחת מניבה יבול רב ואילו בעונה שלאחריה היבול דל ואיננו מכסה את ההשקעה), ולכן, רק בשתי עונות עוקבות היו הכנסותיו מתאזנות מול הוצאותיו, עם רווח סביר. מכאן, הוא אומר, נובעת החשיבות של רצף ההתקשרות עם מסילות בעונת 2009, בה השקיע כספים.



משמסר מסילות את ביצוע העבודות לעונת 2010 לקבלן אחר, טוען התובע, הפר את ההסכם עמו, ובכך גרם לו נזק של 460 אלף ש"ח (הוצאות השקעה ואובדן רווח). באמצעות עו"ד רביע סלימאן תובע הקבלן פיצויים בעד הפרת ההסכם (שלצורכי אגרת המשפט, העמיד את שיעורם על סך 260 אלף ש"ח).

קיבוץ מסילות, באמצעות עורכי הדין ניר פרבר ואורטל לוי ("שלמה כהן ושות'"),
דוחה את הדברים וטוען כי לא נכרת בין הצדדים כל הסכם ביחס לעונת המסיק 2010.

הקיבוץ מסביר בבית המשפט שבעבר אכן נכרתו הסכמים בין הצדדים לביצוע עבודות עיבוד בקבלנות ומכירת תוצרת כרמי הזיתים של הקיבוץ. אין מדובר בהסכם שכירות של שטחי הכרמים או בהעברת זכות בכרמים אלה לניהולו או לידיו של התובע, מדגישים פרקליטי הקיבוץ, ולתובע לא ניתנה כל זכות קניינית או אחרת במקרקעי הקיבוץ או בכרמיו.

לא תמיד היה הקיבוץ מרוצה מפעילות הקבלן, וגם לא מדובר בהסכם אחד רציף או בהליך קבוע של התקשרות, אלא בהתקשרות לביצוע עבודות מסיק בקבלנות, בכל עונה בנפרד.

השופטת מגיעה למסקנה כי התובע - הנושא בנטל ההוכחה - "לא עמד בנטל זה ולא הוכיח טענתו כי נכרת הסכם בין הצדדים ביחס לעונת המסיק 2010". התובע, מוצאת השופטת, לא הוכיח תנאיו של ההסכם שלטענתו נכרת, וטענותיו נותרו בעלמא וללא פירוט.

מחומר הראיות עולה דווקא כי עוד בתום עונת 2009 מסר הקיבוץ לתובע שאין בכוונתו להתקשר עמו לגבי העונה הבאה וכי הקשר העסקי ביניהם הסתיים.

השופטת דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לקיבוץ 10,000 ש"ח, הוצאות ושכר טרחת עו"ד.