כלל ידוע הוא שאסור למעסיק לפטר עובדת הרה, אלא בהיתר מאת שר הכלכלה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם נעשו, לדעתו, בקשר להיריון. הוראה זו קבועה בחוק עבודת נשים, שתכליתו "להגן על האישה העובדת בתקופת הריונה".

עוד על פיטורים וקיבוצים:
חשמלאי שפוטר תובע מהקיבוץ מעל מיליון ש"ח
לוחמי הגטאות: מנהל מטע האבוקדו נגד הקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

לצורך הליך זה מינה השר "רשות מנהלית", בראשה עומד/ת ממונה שאליו פונה מעסיק בבקשה להתיר לו לפטר עובדת הרה, ורק במקרה שמגיע הממונה למסקנה שאין קשר בין פיטורי העובדת לבין הריונה - הוא רשאי, לפי שיקול דעתו, להתיר את הפיטורים.

ואלה פרטי המקרה: גננת הועסקה בתפקיד של "גננת שנייה/מחליפה" בגן ילדים ב"אגודה שיתופית מתיישבי מגידו" (מגידו). משהחליטה הממשלה על חינוך חינם לילדים בני שלוש וארבע, במסגרת גני ילדים ציבוריים, הפך הגן ל"גן מוכר רשמי", המתופעל במישרין בידי משרד החינוך, כאשר הוא גם מעסיק את הגננות.

לפיכך, במהלך יוני 2012, מסרה נציגת מגידו לעובדת (הגננת) כי לא תוכל להוסיף ולהעסיקה לאחר סיום שנת הלימודים, ובמחצית אוגוסט הסתיימו יחסי העבודה בין העובדת לבין מגידו.

כשבועיים מאוחר יותר, בתחילת ספטמבר 2012, לאחר שהחלה שנת הלימודים הרשמית, ולאחר שכבר שובצו גננות בגני הילדים, הודיעה העובדת למגידו על היותה בהיריון.

בהמשך, במחצית נובמבר, פנה מגידו אל הממונה בבקשה להתיר את פיטורי העובדת בדיעבד. מגידו הסביר שלמעשה לא ידע קודם לכן, לא בעת ההודעה ולא בעת הסיום בפועל של יחסי העבודה בין הצדדים - על הריונה של העובדת.

הממונה, אליה הובא המקרה להכרעה, משתכנעת כי ההיריון לא היווה גורם בהחלטת הפיטורים,
וכי העילה להם היתה ההעברה של הגן לתפעול על ידי משרד החינוך. עוד היא מוצאת שאכן העובדת הודיעה על הריונה רק לאחר שפיטוריה נכנסו לתוקפם, והיא מתירה את הפיטורים בדיעבד (כלומר, במועד המוקדם למועד הגשת הבקשה להיתר הפיטורים).

השופטת אורית יעקבס, מבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, אליה פונה העובדת בערעור על החלטת הממונה - מסבירה שתפקידו של בית הדין, במקרה שכזה, הוא להפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה ולבדוק אם היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני או אם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים.

שלושה צדדים הגיעו לבית הדין: העובדת, המיוצגת בידי עו"ד יהושע רובין; מגידו עם פרקליטתו עו"ד אוסנת קולדוני-חיים ("חגי שבתאי, שפירא משרד עורכי דין"), ומשרד הכלכלה - הממונה על עבודת נשים, באמצעות עו"ד חנין סמעאן מוייס (מפרקליטות מחוז הצפון).

בית הדין מוצא שהחלטת הממונה היתה "מפורטת, ברורה, מסודרת ומנומקת", וניתנה תוך הפעלת שיקול דעת ענייני, בצורה סבירה וראויה, לאחר שמיעת טענות כל הצדדים ובחינה מדוקדקת של כל החומר שהונח לפניה.

בית הדין דוחה את הבקשה לביטול החלטת הממונה, ומחייב את העובדת לשלם למגידו 500 ש"ח בעד הוצאות משפט ועוד 2,500 ש"ח בעד שכר טרחת עו"ד, ובנוסף 1,800 ש"ח בעד שכר טרחת עו"ד למשרד הכלכלה, הממונה על עבודת נשים.