שניים, בני זוג, מתגוררים בדירה בקיבוץ. בן הזוג הוא חבר הקיבוץ. משהתערערו היחסים בין הצדדים, ביקשה בת הזוג (שאינה חברת הקיבוץ) להבטיח ולשמור את זכויותיה, לפי "חוק יחסי ממון בין בני זוג".

עוד על גירושים בקיבוצים:
האם הקיבוץ מפלה לרעה ילדים של גרושים
שאלה קיבוצית: האם ניתן "לפתוח" הסכם גירושים
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

חוק זה קובע, כברירת מחדל, שאם בני הזוג לא עשו ביניהם "הסדר ממון", רואים אותם כמסכימים ל"הסדר איזון המשאבים", לפי החוק, שמהותו כי "לעת התרת הנישואין, או עם פקיעת הנישואין" זכאי כל אחד מהם למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג (בכפוף לחריגים הקבועים בחוק).

לטענת בת הזוג, מגיעים לה ב"מועד האיזון" מחצית מהכספים ומכל רכוש הרשום על שם בן זוגה, חבר הקיבוץ, לרבות זכויותיו בנכסים, זכויות השיוך שיקבל, עסקיו, רכושו וכל מקור אחר. לפיכך נקטה בת הזוג, בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, הליך משפטי שתכליתו לשמור על זכויותיה, לפי הסדר האיזון האמור.

בן הזוג הכחיש בבית המשפט את הזכות לשיוך נכסים, לגביה טוענת בת הזוג, ולכן ביקש להוסיף את הקיבוץ כצד להליך. הוא הסביר כי זכויותיו העתידיות, לרבות לשיוך דירות, ככל שקיימות או שתהיינה קיימות, מותנות בשורה של אמות מידה והחלטות, כאשר הקרקע עליה בנויה הדירה עדיין שייכת לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), והקיבוץ הוא זה שחוכר אותה מרמ"י.

נדרשת כאן עמדת הקיבוץ, אומר בן הזוג וטוען כי על הקיבוץ להיות צד לתביעה, גם כדי שלא תיפגענה, כתוצאה מהחלטות בתביעה הזו, זכויות קנייניות של הקיבוץ.

אך הקיבוץ, באמצעות עו"ד עדי סולומון-וייס ("שלמה כהן ושות'"), מתנגד לצירופו להליך. לטענתו, לכל היותר יכולה בת הזוג לטעון כלפי בן זוגה, חבר הקיבוץ, לזכויות הכלכליות הנגזרות מהדירה שאמורה להיות משויכת על שמו בקיבוץ, מכוח דיני המשפחה וחיי הנישואין, וזאת להבדיל מזכויות קנייניות.

כל שיש לחבר, מסביר הקיבוץ הן "זכויות ערטילאיות לרישום הדירה לכשיושלם בעתיד, אם בכלל, הליך שיוך הדירות". לצורך כך, אין צורך בצירוף הקיבוץ כצד להליך, טוענת פרקליטת הקיבוץ ומוסיפה כי גם אם תהיינה טענות לבת הזוג כלפי הקיבוץ, הרי ממילא לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות עניינית לדון בכך.

גם בת הזוג מתנגדת לצירוף הקיבוץ ואומרת שאף עמדתה היא שאין לה טענה לזכויות קנייניות בדירת השיוך, אלא רק לזכויות הכלכליות הנגזרות ממנה.

המשטר הרכושי החל על בני הזוג, מסבירה השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, הוא זה המותווה ב"חוק יחסי ממון בין בני זוג". לשם כך רשאית האישה לנקוט אמצעים לשמירת זכויותיה, כפי שאכן עשתה. לפי מהות הזכויות הנוכחיות בדירה בקיבוץ, מוסיפה השופטת, לא יכולות להיות לבת הזוג זכויות קנייניות בדירה בה התגוררו הצדדים בקיבוץ, אך היא זכאית לטעון שמגיעות לה מבן הזוג זכויות כלכליות הנגזרות מהדירה.

השופטת מסבירה כי לנוכח אופיו של בית המשפט לענייני משפחה, כערכאה מיוחדת שהוקמה לשם טיפול בסכסוכים משפחתיים, המגמה היא שצירוף צדדים נוספים ייעשה בצמצום ובמשורה,
ותאגידים וצדדים "בעלי אופי עסקי" שנקלעו לסכסוך בעקיפין - לא יצורפו בקלות לתובענה, אלא במקרים מיוחדים.

השופטת מקבלת את עמדת הקיבוץ ומוסיפה שבית המשפט יכול להכריע בעניין ללא צורך בנוכחות הקיבוץ כצד להליך וכבעל דין. התחשבנות כלכלית בין בני הזוג היא עניין פרטי פנימי של הצדדים עצמם, ולקיבוץ אין עניין בכך.

ההחלטה ניתנה "בדלתיים סגורות", באשר מדובר בדיון בבית המשפט לענייני משפחה, אך משום האמירות שבה (לעניין זכויות בני זוג בהליך שיוך עתידי, ומעמדו של קיבוץ בהליכים רכושיים בין בני זוג), יש עניין ציבורי בדיווח עיתונאי על כך לציבור החברים ולגורמים העוסקים בתחומים אלה.

משכך, פנה המדור "משפט חברים" אל פרקליטי הקיבוץ וביקש כי יבקשו מבית המשפט להתיר את פרסום ההחלטה. השופטת נעתרה, ואישרה פרסום ללא פרטים מזהים.