קוראת שאלה: אני חברת קיבוץ, ולאחר שנים ארוכות של חיים בנפרד חתמתי לפני שנים מספר, במסגרת הליך גישור, על הסכם גירושים שכולל גם הצהרה לפיה אין לצד אחד תביעות כנגד הצד האחר וגם התחייבות שלא לנקוט הליכים משפטיים, האחד כלפי השני. לאחר שהתפוגג הלחץ (הפנימי והחיצוני) בו הייתי נתונה, אני שואלת אם אוכל, על-אף החתימה, "לפתוח" את ההסכם לדיון מחודש. לא ייתכן שאיש אחד עשה כל כך הרבה רע לאורך שנים לאדם אחר, ולא ישלם על כך את המחיר. אז איך ניתן לתבוע את האיש על הדברים החמורים והעוולות שעשה לי, על הפגיעות האינסופיות, כדי לחשוף את האמת?

עוד על גירושים בקיבוצים:
איך "נכון" להתגרש בקיבוץ
העליון פסק: לזוג פרוד ישויכו שתי דירות בקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

ויש תשובה: הכלל הבסיסי הידוע בדיני חוזים, עליו מתחנכים סטודנטים למשפטים, הוא Pacta sunt servanda (בלטינית), ובעברית: "הסכמים יש לקיים". עדיין, מאפשר חוק החוזים ביטול הסכמים, במקרים חריגים, כתוצאה מטעות, הטעיה, עושק, כפייה - בהם היה נתון אחד הצדדים, או מלחץ שהופעל על אחד הצדדים לצורך החתימה.

אין זה עניין קל כלל ועיקר, וקשה שבעתיים כאשר מדובר בהסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין מבית המשפט, לאחר שבדק כי אכן חתמו בני הזוג על ההסכם מתוך גמירות דעת מלאה, ובוודאי שלא תחת לחץ, השפעה או ניצול.

הצהרה בדבר היעדר תביעות או התחייבות שלא לנקוט הליכים משפטיים עתידיים היא חלק מהמבנה המורכב והעדין של הסכם גירושים שיש בו, לצד ה"פשרה" (במסגרתה מוותרים הצדדים על חלק מטענותיהם), גם "סופיות" (הרצון להסדיר ולסיים את "המלחמות הפנימיות").

זאת ועוד: גם כשמבקשים לבטל "הסכם רגיל" מסיבות של לחץ או כפייה, צריך הדבר להיעשות תוך "זמן סביר". פסיקה של בית המשפט העליון קובעת: "הזמן הסביר משתנה ממקרה למקרה. יש ותקופה קצרה של ימים מספר תיראה כבלתי-סבירה, ויש ותקופה ארוכה של שבועות וחודשים תיראה כסבירה. הכל תלוי במהות החוזה וטיבו, ובהתנהגותם של הצדדים".

אכן ייתכנו מקרים חריגים, בהם "ייפתחו הסכמים" או יאושרו תביעות, כל עוד הן לא "התיישנו",
כאשר, למשל, לא היה בן הזוג מודע לרכוש של בן הזוג האחר (שכן זה הוסתר ממנו), או שאחד מבני הזוג הפר את ההסכם (לאחר שנחתם), או שהוכח כי אחד מבני הזוג סבל ממצב נפשי קשה, או שלא היה מיוצג, או שהיה כאן ניצול מצוקה של צד אחד כלפי האחר.

עו"ד מיקי חשמונאי, מומחית לדיני משפחה, אומרת כי במישור העקרוני, בנסיבות המיוחדות המתוארות בשאלה - הסיכויים לזכות בתביעה אזרחית בתחום הנזיקי על העוולות הנטענות, לכאורה, שנגרמו לחברת הקיבוץ השואלת, הם דלים למדי, עד כדי חוסר סיכוי בכלל. היא מדגישה כי כמובן, אם מבקשת השואלת תשובה פרטנית, בנסיבות הייחודיות שלה, עליה לפנות לייעוץ משפטי.

הקושי הגדול, לדעתה של עו"ד מיקי חשמונאי, הוא שמדובר בבני זוג שחיו בנפרד במשך שנים ארוכות, וכבר חלפו שנים מספר מאז הגירושים, כך שגם "במונחים של סבירות" לגבי ביטול ההסכם, וגם בהיבט של "התיישנות עילות התביעה" לנוכח חלוף השנים (מאז שנפרדו ומאז שהתגרשו) - נדמה, בסיפור העצוב הזה, שתביעות אזרחיות לגבי עוולות בעבר עלולות להימצא כחסרות סיכוי להתברר בבית המשפט.