למעלה ממיליון ש"ח תובע חבר קיבוץ, שבמשך 12 שנה שימש כמנהל החשמלייה בקיבוצו ומועמדותו לבחירה מחדש נדחתה בצוות המכרזים בקיבוץ, שהחליט לאתר מועמד חיצוני. בתביעה הוא טוען שהרקע לדחיית מועמדותו להמשיך ולשמש בתפקידו היה פעולותיו להקמת בית כנסת בקיבוץ, שלאחריהן החלו נושאי משרה בקיבוץ לנהוג כלפיו באופן מפלה ומבזה.

עוד על הפיטורים בקיבוצים:
גבעת ברנר: אין פיצויי פיטורים לחברת הקיבוץ
לוחמי הגטאות: מנהל מטע האבוקדו נגד הקיבוץ
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

התובע פנה לוועדת המינויים בקיבוץ בבקשה לביטול החלטתה, ופנייתו נדחתה. הוא ערער על החלטה זו למזכירות הקיבוץ, אך משך את ערעורו בעקבות לחצים שהופעלו עליו, לטענתו, ובכללם איומים בנוגע להמשך העסקתו בתפקיד אחר בקיבוץ. בהיעדר ברירה קיבל את ההצעה לשמש כממונה הבטיחות בקיבוץ, בהיקף של חצי משרה.

באמצעות עורכי הדין גבי מיכאלי ונדיר אביעד ("גבי מיכאלי ושות'") תובע החבר את קיבוצו, ואף מצרף כנתבע (באופן אישי) את מי ששימש בתקופה הנוגעת כ"ממונה המשק הצרכני" בקיבוץ וכאחראי על החבר-התובע בתפקידו כמנהל החשמלייה.

התובע, חבר הקיבוץ למעלה מ-25 שנים, טוען כי בעצם התנהלות הקיבוץ כלפיו - דחיית הצעתו להמשיך ולשמש בתפקידו - ביצע הקיבוץ כלפיו עוולה בהפרת הסכם וברשלנות. התנהלות הנתבעים כלפיו, מוסיף החבר, גרמה לו לפגיעה קשה מבחינה כספית ונפשית, עד כדי כך שנקבעה לו נכות נפשית.

התובע עותר לפיצוי של 400 אלף ש"ח לפי חוק איסור לשון הרע, וטוען כי במסגרת חמישה סיכומי פגישות עבודה שהתקיימו בינו לבין ממונה המשק הצרכני, כתב ופרסם האחרון דברי בוז ולעג כלפיו בהקשר לדתו ולמוצאו, מתוך כוונה לפגוע בו, להשפילו ולבזותו.

כן הוא תובע 415 אלף ש"ח כתוצאה מהפסדי השתכרות שלדבריו נגרמו לו, ועוד 47,850 ש"ח בגין פגיעה בתנאים סוציאליים (הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות). הוא טוען גם לנכות רפואית ולהוצאות רפואיות שנגרמו לו, ודורש בשל כך פיצוי נוסף של 144 אלף ש"ח.

הנתבעים (הקיבוץ ו"ממונה המשק"), באמצעות עורכי הדין אליעזר לויט וגילת מידן, מכחישים את טענות החבר-התובע ואומרים שצוות המכרזים בחן את הצעת התובע ומצא כי הוא אינו מתאים לתפקיד בחשמלייה על רקע הפרטת שירותי הקיבוץ. גם ועדת הביקורת לא מצאה פגם בהליך המכרז.

באשר לתביעת החבר בגין לשון הרע, הם אומרים כי סיכומי הפגישה שהתקיימו נוסחו על ידי ממונה המשק הצרכני בבדיחות הדעת. הם הוסיפו כי אותו ממונה, וצוות הניהול בקיבוץ, התנצלו בכתב ביחס לסיכום פגישה אחד שהיה בידיעתם.

באשר לפרסומים האחרים - הם אומרים שאלה נשלחו לתובע ונועדו לעיונו בלבד, במסגרת נוהג משלוח סיכומי פגישות ומבלי שהיתה כוונה לפגוע בתחושותיו. לטענת הנתבעים, סיכום פגישה מסוימת הופץ על ידי התובע או מי ממקורביו, בכוונה לבטל את ההחלטה על דחיית מועמדותו.



האירועים המדוברים קרו זה מכבר. יותר משנתיים לאחר מכן הגיש החבר את תביעתו, זה למעלה משנתיים "מתגלגלת" התביעה עצמה בבית המשפט, ובחודשים האחרונים מתקיימים ההליכים המקדמיים בה.

בשלב הראשון ביקש הקיבוץ להעביר את בירור התביעה מבית המשפט אל המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית. התובע התנגד לכך. לטענתו, במקרה זה אין מדובר ב"עסקי אגודה" אלא בסכסוך הנוגע לפגיעה מהותית בזכויותיו כפרט, שהוא בעל אופי חוקתי ואינו מסוג העניינים שניתן להפנותם להליך בוררות.

השופט ארז יקואל, מבית משפט השלום בראשון-לציון, מקבל את טענת החבר, דוחה את הבקשה להעביר את ההליכים לבוררות ועובר לדון בבקשה אחרת שמגיש הקיבוץ לסילוק תביעתו של החבר על הסף. בין היתר טוען הקיבוץ, כאמור, כי פרסום הפגישות לגביהן טוען החבר שכוללות לשון הרע כנגדו - נעשה על ידי החבר עצמו,
שהקיבוץ לא ידע על פרסומן, וכי הנתבע, הממונה על החבר, לא התכוון לפגוע בו.

משכך, הם אומרים שהתובע הוא שאחראי לנזקיו שלו, מאחר שלא יידע אותם בדבר אותם פרסומים באופן שהיה מאפשר נקיטת מהלכים בזמן אמת למניעת הנזק. עוד הם מוסיפים כי התערבות בית המשפט בהחלטות שניתנות במסגרת אגודה שיתופית וועדות מכרזים - צריך שתיעשה במשורה ולעיתים נדירות.

השופט אומר כי טרם בשלה העת לשערך את משקל הנימוקים והטענות של הנתבעים, וכי "לא בנקל יעשה בית המשפט שימוש בסעד הדרסטי של סילוק תובענה על הסף, שכן הדבר מביא לנעילת שערי בית המשפט מלפני מתדיינים, באופן הפוגע בזכותם היסודית לגישה לערכאות". יש לברר את הראיות לגופן, אומר השופט, ודוחה את בקשת הקיבוץ לדחות את התביעה.

ההליכים המקדמיים נמשכים, והשופט ממנה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, כדי לבחון אם אכן קיימת לתובע נכות נפשית זמנית או קבועה. אם ימצא המומחה שקי