משהוגשה תביעה לבית המשפט, או כאשר יש למסור "כתב בי-דין" (שם כולל למסמכים שניתן למסור, לפי "תקנות סדר הדין האזרחי"), יש להמציא את התביעה או המסמך לנמען אליו הם מיועדים.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
יגור: מחלוקת "אבסורדית" הסתיימה בפשרת בורר
פסיקה: כנרת לא ינכה כספי פנסיה לזוג חברים
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

הדרך למסור מסמך רשמי כזה נקראת "המצאה", והיא מבוצעת "במסירתו או בהושטתו של עותק חתום כדין של המסמך". זו הדרך להתניע הליך משפטי. מצד אחד, יש להביא לידיעת הצד שכנגדו ננקט הליך משפטי - על קיומו, כדי שיוכל להגיב או להתגונן.

מצד שני, הצד שנקט הליך כזה צריך להיות מסוגל להוכיח שהצד האחר אכן מודע לכך. זאת הוא עושה באמצעות "אישור מסירה", המעיד שהמסמך נמסר לנמען.

כך, למשל, במקרה בו הנתבע אינו מתייצב לדיון, והתובע מראה כי בוצעה לו "המצאה כדין" - הוא זכאי, בנסיבות מסוימות, לקבל פסק דין נגד הנתבע גם בהיעדרו.

מכאן החשיבות של "המצאה כדין", שכן המשמעות של "היעדר המצאה כדין" לנתבע היא ש"נפל פגם בהליך", ואז יוכל הנתבע לבקש את ביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. תקנות סדר הדין מורות על הפרוצדורה הנכונה ב"המצאת כתבי בי-דין" ומפרטות גם את הדרך בה יש להמציא מסמך כזה למי שהוא חבר אגודה שיתופית או תושב יישוב כזה.

אדם הגר בקיבוץ מורן מבקש להתנגד לתביעה שהוגשה נגדו בידי "סלקום" בגין חוב שלטענתה היה חייב לה. הוא טוען כי אינו חייב דבר וכי אף לא ידע על התביעה שהוגשה נגדו באוקטובר 2012, ואשר הומצאה לו, לכאורה, חודש לאחר מכן.

שנה לאחר מכן, הוא מבקש להגיש את התנגדותו להליך ההוצאה לפועל נגדו. סלקום מתנגדת למועד המאוחר בו הוא מבקש להתנגד, וטוענת כי ביצעה לו "המצאה כדין" עוד בנובמבר 2012. לדבריה, מדובר באדם הגר בקיבוץ, ובידיה "אישור מסירה" המעיד על המצאה למזכירות הקיבוץ. אישור המסירה נושא את חותמת הקיבוץ ועוד שם של אחת, לכאורה, ממזכירות הקיבוץ.



דנה עופר, רשמת בית משפט השלום בעכו, אומרת כי אישור המסירה אמנם מעיד על מסירת הכתב למזכירות הקיבוץ, אך ספק בעיניה אם זו "המצאה כדין".

תקנות סדר הדין האזרחי, מסבירה הרשמת, מורות כי "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו, ושלפי מראית עין מלאו לו 18 שנים, ואם היה הנמען תושב קיבוץ, קבוצה, מושב עובדים או מושב שיתופי, די בהמצאת הכתב לידי חבר הוועד או המזכיר של היישוב".

החלופה המתירה המצאה לידי בן משפחה, חבר ועד או מזכיר יישוב במקרים המתאימים, מדגישה הרשמת, קיימת רק "באין אפשרות למצוא את הנמען". תקנה אחרת קובעת כי ההמצאה "תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו".

מעיון בתצהיר השליח שביצע את המסירה במזכירות קיבוץ מורן, אומרת הרשמת,
עולה כי אין בו כל אזכור לניסיון שנעשה לאתר את הנמען עצמו, וניתן להבין כי המוסר הגיע לקיבוץ, פנה למזכירות, ומסר את המסמך שם.

זאת ועוד, מדגישה הרשמת, גם כאשר מבוצעת "מסירה חלופית", שלא לנמען גופו, יש לבצעה לידי "חבר הוועד" או "המזכיר של היישוב". הכוונה לבעלי תפקידים בכירים ביישוב, אשר ההנחה לגביהם היא כי יבינו את חשיבות העניין וידאגו למסור את הכתב ישירות לאדם הנוגע בדבר. אישור המסירה חתום אמנם בחותמת הקיבוץ, אך אין לדעת, ממשיכה הרשמת, אם בוצעה המסירה לידי מזכיר היישוב או חבר הוועד, כאמור.

הרשמת אינה משתכנעת כי בוצעה המצאה כדין, "לאחר שקידה ראויה וניסיון להמציא את המסמך לידי הנמען עצמו, או להמציאו לידי הגורם המוסמך לכך בקיבוץ", והיא מאפשרת לו להגיש התנגדות על-אף חלוף הזמן.