האם זכאי חבר בקיבוץ מתחדש, שהוסיף לעבוד (כ"עובד חוץ") גם לאחר הגיעו לגיל פרישה, לקבל מהקיבוץ את מלוא תקציב הפנסיה ("פנסיית רשם") שמשלם הקיבוץ לחבריו, בנוסף ל"קצבה חודשית" נוספת כתוצאה מהפרשות ל"ביטוח מנהלים", שנצברו עבורו בעד התקופה בה עבד לאחר גיל הפרישה? או שמא זכאי הקיבוץ לקזז מתקציב הפנסיה שמקבל החבר את כספי ביטוח-המנהלים, הגם שמדובר בסכומים שנצברו לאחר צאתו לגמלאות?

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
גבעת ברנר: אין פיצויי פיטורים לחברת הקיבוץ
צבעון: ויתרו על העתירה, ובית הספר עבר ליראון
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

השופטת עירית הוד, מבית משפט השלום בנצרת, דנה בסוגיה זו בתביעתם של בני זוג, חברי כנרת, בשנות השמונים לחייהם. השניים תובעים את קיבוץ כנרת ואת יו"ר ועד ההנהלה שלו, כי ישלמו להם את כספי ביטוח-המנהלים שניכה הקיבוץ מתקציב הפנסיה שלהם (התביעה האישית כנגד יו"ר ועד ההנהלה נמחקה בהמשך).

אין זה העימות הראשון בין התובעים והקיבוץ. נזכיר שניים מהם שסיקרנו במדור זה: האחד - בתביעה בה טענו שהקיבוץ הוציא דיבתם רעה ב"דף השבועי" שמופץ לחברים, שם נפסק להם פיצוי של 35 אלף ש"ח ועוד 15 אלף ש"ח הוצאות משפט; והשני - החלטת רשם האגודות השיתופיות, שקיבל את טענתם כי לא ניתן לבחור את "רשימת חברי ועד ההנהלה" בכנרת "כמקשה אחת", הורה על פסילתם של הליכי הבחירה, וקבע שהמזכירות תשמש כוועד ממונה עד לקיומן של בחירות חדשות.

חסימת כרטיסים
תביעה משמעותית נוספת היתה זו שהגיש כנרת בשנת 2007 נגד התובע, בסך 1,070,776 ש"ח, במסגרתה עתר לקבל את מלוא כספי הפנסיה, הפיצויים, קרנות ההשתלמות והזכויות הפנסיוניות שקיבל התובע מ"צמח מפעלים אזוריים" בעת עבודתו בחמש השנים שלאחר יציאתו לגמלאות, כאשר לטענת הקיבוץ, עם סיום עבודתו ב"צמח", קיבל התובע כספים שעמדו לזכותו לעת הפרישה, שלא כדין ותוך הפרת תקנון הקיבוץ.

בפני השופטת עירית הוד מספרים התובעים על השתלשלות התביעה, ואומרים כי "הם עבדו למען הקיבוץ במשך למעלה מארבעים שנה". עד שנת 1997 העביר התובע לקיבוץ את כל הכנסותיו, כולל הפרשות לפנסיה. בשנת 1998 הגיע התובע לגיל פרישה, אולם המשיך לעבוד בצמח.

במשך השנים 1998 עד 2002 העביר התובע את שכרו לקיבוץ, אף שכבר היה בגיל פרישה. לטענת התובעים, מאחר שהגיעו לגיל פרישה, הם זכאים לקבל את קצבאות ביטוח־המנהלים ואת הזכויות הסוציאליות שנצברו בגין עבודתו של התובע, לאחר יציאתו לגמלאות.

תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין - לפיו, הם אומרים, הוסדרה חובת הקיבוץ לשלם להם את מלוא זכויותיהם הפנסיוניות וכספי הפנסיה להם הם זכאים בגין שנות עבודתם בקיבוץ, שהוגדרו בהסכם כ"תקציב המובטח" שהם זכאים לקבלו לפי "החלטות הקיבוץ". כספי ביטוח-המנהלים שצבר התובע בעבודתו לאחר יציאתו לגמלאות - הוגדרו בהסכם הפשרה כ"נכס חבר".

חבר כנרת שמגיע לגיל פרישה מקבל מהקיבוץ "תקציב מובטח" הכולל את סכום הגמלה הפנסיונית ("פנסיית רשם") הקבועה ב"תקנות האגודות השיתופיות", אך כנרת, באמצעות עו"ד אביגיל בהט, טוען כי לפי התקנות הללו הוא רשאי לנכות מה"גמלה הפנסיונית" שעליו לשלם לחבריו, כל סכום "בעל אופי פנסיוני" שהחבר צבר או זכאי לו. לכן סבור הקיבוץ כי הוא זכאי להפחית מסכום "התקציב המובטח" את הסכומים שמקבל התובע ממקור פנסיוני אחר (כספי ביטוח-המנהלים מצמח).

באמצעות עו"ד דרור נאור (שייצג אותם גם בהליכים הקודמים מול הקיבוץ), טוענים התובעים כי על הקיבוץ לשלם להם את מלוא התקציב-המובטח - הן מהטעם שאין בצבירת זכויות בביטוח-מנהלים על ידי התובע בגין עבודתו לאחר יציאתו לגמלאות כדי לפגוע בזכותו לקבל את מלוא תשלומי הפנסיה בגין שנות עבודתו עד לגיל הפרישה; והן משום שבהסכם הפשרה הוגדרו הזכויות שצבר התובע לאחר גיל הפרישה כ"נכסי חבר" ולא כמקור פנסיוני (הניתן להפחתה, לטענת הקיבוץ, לפי תקנות-הערבות, מגמלת הפנסיה שחייב הקיבוץ לשלם לחבריו). התובעים מבקשים שבית המשפט יקבע כי הם זכאים למלוא כספי פנסיית-הרשם, ללא כל ניכוי.

עוד הם עותרים כי בית המשפט יקבע שעל הקיבוץ להחזיר להם את כרטיסי האשראי, הרכב והתדלוק שלהם, אותם "חסם" כתוצאה מקיומה של המחלוקת ביניהם, כך שלא יוכלו לבצע משיכה מתקציבם מעבר לסך 1,500 ש"ח לחודש. לטענתם, עקב חיובם בתקבולי הפנסיה מביטוח-המנהלים, שלא העבירו, "נוצרה" בתקציבם יתרת חובה, בגינה מחייב אותם הקיבוץ ב"ריבית נשך" בשיעור 7% והצמדה למדד, אותה הם מבקשים לבטל.

הסכם או החלטות
השופטת מגדירה את המחלוקת: האם רשאי הקיבוץ לנכות את כספי ביטוח-המנהלים שקיבל התובע בעד עבודתו בצמח לאחר הגיעו לגיל פרישה? - ומוצאת כי בהסכם הפשרה נקבע שכספי ביטוח-המנהלים שקיבל התו