הקיבוץ, כאגודה שיתופית, הוא "תאגיד שחבריו, למעשה, הם מעסיקי עצמם". הכלל הוא שאין לראות את החבר באגודה השיתופית כעובד במובן של יחסי עובד-מעביד.

עוד על יחסי עובד מעביד בקיבוץ:
הלכות עבודה בקיבוץ: יש או אין יחסי עובד-מעביד
האם בקיבוץ המתחדש יש יחסי עובד-מעביד?
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

התמורות שחלו בקיבוץ, והמעבר ממודל של "קיבוץ מסורתי" למודל של "קיבוץ מתחדש", לא שינו את העובדה שעבודתה של התובעת, חברת קיבוץ גבעת ברנר, בבית הסיעודי בקיבוצה - היתה מתוקף חברותה בקיבוץ, ולכן לא היתה כוונה ליצירת קשר של יחסי עובד ומעביד. כך קובע השופט יצחק לובוצקי מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

זוהי עוד פסיקה העוסקת בקיומם או בהיעדרם של יחסי עובד-מעביד בין חבר קיבוץ לבין קיבוצו.

עבודתה של החברה-התובעת בבית הסיעודי הופסקה לאחר 15 שנים, בהן עבדה שם כאחות מוסמכת. באמצעות עו"ד גבי מיכאלי היא טוענת כי יש לראות את הפסקת עבודתה כפיטורים, ועותרת לתשלום פיצויי פיטורים, וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגין הפליה מחמת גיל ובגין עוגמת נפש, זאת על רקע קיומם של יחסי עובד-מעביד, לטענתה, בינה לבין הקיבוץ.

הקיבוץ, באמצעות עו"ד נעמי אשחר ("שלמה כהן ושות'"), טוען כי בין הצדדים אין מתקיימים יחסי עובד-מעביד ומבקש לדחות את התביעה נגדו.

בית הדין מוצא, מתוך הראיות שהוצגו, כי גם לאחר המעבר ממודל של "קיבוץ מסורתי" למודל של "קיבוץ מתחדש" (להלן: השינוי) המשיכה התובעת לקבל מהקיבוץ "תקציב" ולא "משכורת". הגם שהדיווח על ההכנסה נעשה באמצעות מה שכונה "תלוש משכורת", אין בכך כדי להפוך את התקציב שקיבלה התובעת מהקיבוץ לשכר עבודה,
ולא בכדי נכתב על התלוש במפורש: "לצרכים פנימיים בלבד".

אין מדובר ב"תלוש שכר" של עובד שכיר, ממשיך ואומר בית הדין, ומקבל את עדות הקיבוץ כי מטרתם של התלושים הללו היא להוות בסיס לחישוב "התקציב המשפחתי" שנותן הקיבוץ למשפחה, זאת יחד עם תשלומים נוספים ולאחר ניכויים פנימיים שמנכה הקיבוץ מחבריו.

לפי עדות נציג הקיבוץ, מתאר בית הדין, גם לאחר השינוי ממשיך הקיבוץ לשלם לביטוח הלאומי בגין חבריו תשלום אחיד, השונה מהותית מתשלומיו בגין העובדים השכירים שמועסקים בו. הסכום שמופיע ב"תלוש השכר" כניכוי לביטוח הלאומי אינו הסכום שהועבר בפועל למוסד לביטוח לאומי, אלא סכום שהועבר לקיבוץ כמעין מיסוי פנימי המשמש כמקור לתשלומים שונים לחברים, לרבות "רשת ביטחון" ותשלומים לפנסיונרים.

כך נעשה, בדומה, גם לגבי "ניכויי מס הכנסה". מעדות זו עולה, מוסיף בית הדין, שגם לאחר השינוי לא השתנה היחס בין הקיבוץ לחבריו; הוא נותר חברה המבוססת על עקרון העזרה, הערבות ההדדית והבטחת הקיום ההוגן של חבריה, ותחומים רבים נותרו במימונו או בסבסודו.

ההתקשרות בין החברה-התובעת לבין הקיבוץ, מסביר בית הדין, נעשתה מתוקף היותה חברת קיבוץ, ולא כעובדת של הקיבוץ. עבודתה של התובעת בבית הסיעודי היתה מכוח חברותה בקיבוץ כאגודה שיתופית, ואין לראות בהפסקת עבודתה פיטורים ממקום עבודה.

סוף דבר: בית הדין פוסק כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הקיבוץ, ומוסיף כי מאחר שהחברה-התובעת האמינה בתום לב כי אפשר שנותרו "יחסי עבודה" בינה לבין הקיבוץ, הוא לא מחייב אותה בהוצאות המשפט.