סכסוך שכנים חריף התגלע בקיבוץ גבעת חיים איחוד. משפחה אחת ("התובעים") טוענת כי שכנם גורם להם מטרדי רעש, ריח ועשן. כבר לפני שנים, הם אומרים, הוצא צו מניעה נגד השכן-המטריד, שאוסר עליו להתקרב למרחק של שלושה מטרים מדירתם ומהם עצמם, והשכן אף הודיע לבית המשפט כי לא ידבר עם התובעים כשיפגוש בהם.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

התובעים מספרים כי השכן הפר את צו המניעה בכך שהתקרב אל התובעת למרחק של מטר אחד ואיים עליה: "אני אפתח לך את הצורה". עוד הם מלינים כי השכן התקין בגדר שבגבול שתי החצרות שני רמקולים אדירים ופעמון תעשייתי גדול, שגורמים להם מטרדי רעש קשים.

הרמקולים, הם מתארים, מחוברים לרדיו של השכן, אותו הוא מפעיל בעוצמה חזקה מאוד. הפעמון מחובר למכשיר טלפון שבבית השכן, באופן שבכל פעם שהטלפון מצלצל, משמיע הפעמון צלילים מחרישי אוזניים.

הם מוסיפים ואומרים שהשכן התקין בצמוד לגדר שבין החצרות תנור, בו הוא שורף חומרים שונים באופן שיוצר מטרדי עשן וריח קשים. הם גם טוענים שהשכן החל לזרוק בקבוקים ופסולת אל חצרם, כשהוא חולף במקום ברכבו. התובעים גם הגישו כשש פעמים תלונות במשטרה בגין כל אלה, אך ללא הועיל.

באמצעות עו"ד דניאל בן עמי עותרים התובעים לבית משפט השלום בנתניה, בבקשה כי יוציא צווי מניעה נגד השכן לסילוק המטרדים. באמצעות עו"ד ישראל ליבנה טוען השכן-הנתבע שהסכסוך בין הצדדים החל לפני שנים, כאשר התובעת התלוננה על פרגולה שבנה, אף שהפרגולה, לדבריו, לא הפריעה לאיש.

מרכז חייו, אומר הנתבע, נמצא באזור היציאה מסלון ביתו, ליד הפרגולה. הוא מסביר כי בגלל היותו כבד שמיעה התקין את הרמקולים בחצר, כדי שיוכל להאזין למוזיקה שם. מאותה סיבה, לדבריו, התקין את הפעמון, כדי שיוכל לשמוע כאשר הטלפון מצלצל, ואת הרדיו הוא משתדל שלא להפעיל בשעות לא מקובלות.

לגבי התנור טוען הנתבע כי מדובר במנגל רגיל, שהוא צולה עליו בשרים, פעם-פעמיים בשבוע. כל אלה, אומר הנתבע, אינם מפריעים, והוא מכחיש את הטענות ואת המטרדים המיוחסים לו.

בבית המשפט, מתארת השופטת יעל קלוגמן, שלל הנתבע פתרון של שימוש במכשיר שמיעה, המאפשר שמיעת מוזיקה או צלצולי טלפון ללא אמצעי הגברה גדולי ממדים שממררים את חיי שכניו, בטענה כי "אינו משתמש" במכשיר שמיעה.

השופטת מוסיפה כי נוכחה לדעת במהלך הדיון כי שמיעתו של הנתבע מצוינת. הוא תקשר ללא קושי עם פרקליטי הצדדים ועם בית המשפט, בדיבור בקול רגיל, ללא צורך בהרמת הקול. מכאן מניחה השופטת שהנתבע אינו כבד שמיעה כטענתו, או שהוא כן משתמש במכשיר שמיעה.

המשמעות של כל אחת משתי האפשרויות, מסיקה השופטת, היא שאין לנתבע כל צורך אמיתי ברמקולים האדירים ובפעמון התעשייתי שהתקין על הגדר שבינו לבין התובעים, ושהתקנתם של אלה לא נועדה אלא לשבש את חייהם של התובעים באמצעות מטרדי רעש רבי-עוצמה.



השופטת מוצאת כי הנתבע מותיר במשך שעות רבות את הרדיו פועל, כשהוא מוגבר באמצעות הרמקולים הענקיים שהתקין על גדר הגבול בין החצרות, גם כאשר הוא עצמו אינו בביתו. כך רק שכניו, ובראשם התובעים, סובלים באותה עת ממטרד הרעש.

השופטת לומדת, מהראיות שהוצגו לה, כי הרעש שמקים הנתבע כתוצאה מהשימוש ברמקולים ובפעמון התעשייתי, המופנים אל בית התובעים והפועלים גם כשמשפחת הנתבע אינה בביתה - מהווה מטרד חריג וחמור, שהנתבע יצר, על פני הדברים, רק על מנת להציק לשכניו.

אלה הם מטרדים חמורים שיש להפסיקם לאלתר, פוסקת השופטת ומוציאה שורה של צווים כלפי הנתבע: הראשון - צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע להטריד את התובעים או לפנות אליהם בכל דרך שהיא, להתקרב אליהם או לדבר עמם באופן ישיר או עקיף, כולל באמצעות רכבו, לצורך הטרדה. לצו זה הסכים הנתבע, ונקבע שהפרתו עלולה לחייבו בפיצוי בסך 200 ש"ח לכל הפרה.

הצו השני מחייב את הנתבע לסלק לאלתר את הרמקולים; השלישי - לסלק את הפעמון;
והצו הרביעי קובע כי בתנור שהתקין הנתבע הוא רשאי להשתמש לצליית מזון בלבד, ולא לכל חומר אחר.

השימוש בתנור, מסדירה השופטת, יהיה לא יותר מפעמיים בשבוע, למשך לא יותר מארבע שעות בכל פעם; וזאת - לא לפני השעה 10:00 ולא לאחר השעה 22:00. עוד מחייבת השופטת את הנתבע לשלם לתובעים את אגרת המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.

ניתן להניח כי סכסוך שכנים שכזה מהדהד גם בשבילי הקיבוץ. בתשובה לשאלת "ידיעות הקיבוץ", מסר שמוליק לשם, יו"ר גבעת-חיים איחוד: "הנושא נמשך תקופה ארוכה, ובעבר עשה הקיבוץ ניסיונות להגיע להבנות בין הצדדים. משלא צלחו, הגיע הנושא לגופים חיצוניים ולבית המשפט, ואנחנו כמובן מכבדים את החלטתו ונפעל בהתאם למה שנדרש מאתנו".