"ישנו חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים בהתנהלותו של התובע, שעה שמחד עותר הוא לזכויות חבר קיבוץ, ומנגד מבקש סעדים כשכיר", אומר בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, בשבתו באילת, כשהוא דוחה תביעה של חבר קיבוץ יהל שבערבה, להכרה בקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין קיבוצו.

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

במשך תשע שנים שימש התובע בתפקיד מנהל ענף מעבדת המחשוב בקיבוץ יהל, אליו הצטרף חמש שנים קודם לכן. לפי "מודל יהל", שהוחל בקיבוץ באפריל 2004, מתאר בית הדין, הונהגה בקיבוץ "שיטה חדשה": התקציב האישי שמקבל החבר שונה והפך להיות נגזרת של נתונים אישיים, תמחור משרתו ותשלומי המסים המתחייבים לקיבוץ. מעבדת המחשבים נסגרה בחודש פברואר 2009, ועבודתו של התובע הופסקה.

באמצעות עו"ד דן אל אגליק עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות על רקע קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין הקיבוץ. החבר-התובע מוסיף וטוען כי עם השינוי בקיבוץ והמעבר למודל-יהל, שולם לו ולבעלי תפקידים נוספים בקיבוץ שכר עבודה, כעובדים שכירים של הקיבוץ.

עוד הוא מבקש לקבוע שעל הקיבוץ מוטלת חובה להפקיד עבורו כספים לקרן השתלמות, ולשלם לו תוספת ותק, וגם פיצויי פיטורים, שכן הקיבוץ פיטר אותו מתפקיד מנהל מעבדת המחשוב.

קיבוץ יהל, באמצעות עורכות הדין נעמי אשחר וליאת לפיד ("שלמה כהן ושות'"), טוען להיעדר תחולה של יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובע, לנוכח היותו חבר קיבוץ.

השופט יוחנן כהן אומר שהלכה פסוקה היא כי אין מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין אגודה שיתופית, כדוגמת קיבוץ, לבין חבריה. בית הדין מתרשם שבין הקיבוץ והתובע קיימת ערבות הדדית, השומטת את הקרקע מתחת לטענות התובע להיותו עובד שכיר של הקיבוץ.

השופט מדגים זאת בשורה של מקרים. האחד - לאחר חודשים מספר בהם התובע לא עבד, הוא קיבל מהקיבוץ חלף דמי אבטלה, וכן קיבל דמי פגיעה לאחר שנפגע במהלך עבודת שמירה בקיבוץ, בה השתלב לאחר שלא עבד כמה חודשים. עצם העברת תשלומים לתובע מהקיבוץ עקב היותו חבר קיבוץ, אינה עולה בקנה אחת עם טענתו להיותו עובד שכיר.

השני - החבר-התובע אף פנה לרשם האגודות השיתופיות בתלונה על כך שהקיבוץ אינו מסייע בידו למצוא עבודה. בכך מוצא בית הדין ביטוי לכך שהתובע מכיר בקיומה של הערבות ההדדית שהיתה בקיבוץ, גם לאחר שסיים את עבודתו במעבדת המחשבים.

השלישי - התובע מציג בבית הדין את מכתב סיום ההעסקה שקיבל ומבקש לראות בו מכתב פיטורין, אך בית הדין מוצא כי בדברים הרשומים במכתב - "מנהלת משאבי אנוש וחברים מיהל ילוו אותך ויעזרו לך בהמשך לאיתור עבודה במקצוע או בעבודה אחרת" - יש דווקא כדי להצביע על כך שאין מדובר בהודעת פיטורים המנתקת את יחסי העבודה בין יהל לתובע, אלא בהפסקת עבודתו של התובע במעבדת המחשבים, על רקע סגירת המעבדה.

הרביעי - שני בניו של התובע קיבלו מהקיבוץ מענקים ללימודים, בסך 60 אלף ש"ח כל אחד, ולבתו ניתן מענק בסך 25 אלף ש"ח לרגל חתונתה.

החמישי - הקיבוץ השלים לתובע הכנסת מינימום לאחר סיום תקופת האבטלה, והוא המשיך לקבל, גם לאחר הנהגת "מודל יהל", שירותים רבים בסבסוד מלא או חלקי, עבור ילדיו, בריאות המשפחה, ארוחות ועוד, והקיבוץ אף הסכים לשלם לו את הוצאותיו הרפואיות, דבר המלמד כי לא כל שירותי הקיבוץ הופרטו, וכי יש בכך ביטוי נוסף לקיום הערבות ההדדית.

באשר ל"תלושי השכר" שקיבל התובע, אומר בית הדין שאין בהעברת תקציב באמצעות תלוש שכר כדי ללמד על תשלום "משכורת". גם בתשלומי הביטוח הלאומי ששילם יהל עבור התובע, מוסיף בית הדין, לא חל כל שינוי,
והם מבוצעים ללא קשר לעבודתם של חברי הקיבוץ ולרווחים ממנה.

השופט מקבל את טענת יהל, שבנסיבות המתוארות אין התובע יכול להחזיק ב"מעמד כפול", גם "עובד שכיר" וגם "חבר קיבוץ". השופט מותח ביקורת על התובע שמנסה לתפוס את החבל בשני קצותיו: גם מימש את הזכויות לקבלת דמי פגיעה ותשלומי אבטלה, שהוענקו לו מכוח הערבות ההדדית הקיימת בין הקיבוץ לבין חבריו, וגם תובע כעת זכויות נוספות המוענקות לעובד שכיר.

סוף דבר: בין הדין פוסק שאין יחסי עובד-מעביד בין התובע לקיבוץ, ולכן אין לבית הדין סמכות לדון במחלוקת בין הצדדים (שכן סמכותו הייחודית מוגבלות לתובענות שעילתן ביחסי עובד-מעביד). הוא דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לקיבוץ את הוצאות המשפט, בסך 7,500 ש"ח.