קוראת שאלה: כקוראת קבועה של המדור המשפטי המעניין, יש לי שאלה: מהו ההבדל בין "בוררות רשם האגודות השיתופיות" וההוראה בתקנון שאומרת "להעביר את הסכסוך למוסד לבוררות של התנועה"?

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

האם חברה ותיקה, שנמצאת בסכסוך כספי עם הקיבוץ, יכולה לבחור בין השניים, או שזו החלטה של הקיבוץ? במוסד לבוררות יש תעריף קבוע לבוררות. האם גם אצל הרשם יש תשלום עבור הבוררות? האם אוכל לדרוש שהבוררות תתקיים בלי עורכי דין? האם ניתן לבחור את מי שישמש כבורר?

ויש תשובה: הנה שאלה שאין מתאימה ממנה למדור "משפט חברים", ששמו בא מאותם טריבונלים שהיו נהוגים עוד במאה הקודמת ונמשכים גם היום, המשמשים מנגנון פנים-ארגוני ליישוב מחלוקות וסכסוכים בתוך הארגון עצמו - דרך וולונטארית, שהארגון וחבריו מאמצים בתקנון ככלי חלופי לבירור תביעות ומחלוקות בבית המשפט.

ההכרעה, המקבלת תוקף של "פסק בורר", דומה בתוצאות כלפי הצדדים - לתוצאה של פסק דין שנותן בית המשפט. חשוב להדגיש: ללא קביעה מפורשת בתקנון הקיבוץ בדבר חובת הפנייה למנגנון בוררות ליישוב מחלוקות - לא ניתן לכוף בוררות על הצדדים אלא בהסכמה משותפת שלהם. אלמלא כן, תהיה ברירת המחדל שלהם רק בית המשפט.

בתנועה הקיבוצית קיים מנגנון כזה, "המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית", שהפנייה אליו היא מכוח הסכמה פרטנית או מכוח קיומה של הוראה מחייבת בתקנון הקיבוץ, לפיה מחלוקות בין הקיבוץ לחבר, או לעוזב, או ליורשיו של החבר - יוכרעו ב"מוסד לבוררות". מוסד בוררות נוסף, שיש תקנונים היסטוריים שמוסיפים להפנות אליו, הוא "רשות השיפוט של ההסתדרות".

הזכות להשיג
רשם האגודות השיתופיות מקיים אף הוא מנגנון של בוררות בסכסוכים בין החבר לאגודה, באותם מקרים בהם כולל תקנון הקיבוץ (כמו כל אגודה שיתופית אחרת) הוראה המסמיכה את הרשם ליישב סכסוכים על פי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות.

עו"ד דנה ביאלר, מנהלת מחלקת בוררות במשרד הרשם, מסבירה כי השוני העיקרי בין "המוסד לבוררות בתנועה" לבין "בוררות רשם האגודות השיתופיות" טמון במסגרת הנורמטיבית החלה על שני ההליכים השונים. בעוד שההליך ליישוב סכסוכים מסוג "בוררות הרשם" (שכינויו בעגה המקצועית הוא "בוררות סטטוטורית") כפוף לדיני האגודות השיתופיות: לפקודת האגודות השיתופיות ולתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים 1972), הרי ש"בוררות בתנועה" כפופה לחוק הבוררות (1968).

פסק בוררות שניתן במסגרת "המוסד לבוררות בתנועה" - כפוף לחוק הבוררות. צד שמבקש לאשר פסק בורר ולתת לו תוקף של פסק דין הניתן להוצאה לפועל, פונה לבית המשפט המחוזי, בצירוף בקשה מתאימה. צד הרוצה לבטל את הפסק בנימוקים שנפלו פגמים בהליך הבוררות - יפנה גם הוא לבית המשפט.

עו"ד דנה ביאלר מזכירה כי קיים תיקון לחוק הבוררות, משנת 2008, שנכללים בו תיקונים ה"פותחים" אפשרויות ערעור, במקרים מסוימים, בפני המתדיינים, אלא שחלקם אינם מודעים כלל לתיקונים אלה. כך יכולים צדדים להסכים, מראש ובכתב, כי על פסק בורר שניתן לפי חוק הבוררות אפשר יהיה לערער בפני בורר אחר. אם לא עשו כן - ברירת המחדל היא שאין ערעור (כמובן שאפשרות זו של ערעור היא "סיכון" או "סיכוי" לכל אחד מהצדדים).

בבוררות סטטוטורית, אומרת עו"ד ביאלר, מוקנית לצדדים הזכות להשיג (מעין ערעור) בפני הרשם על תוצאות הפסק. כדי לאשר פסק בורר בבוררות סטטוטורית - ככל שלא מוגשת השגה, אין צורך בפנייה לבית המשפט. כל שיש לעשות הוא לפנות אל הרשם וזה מאשר אותו, כמעט באופן אוטומטי.

בחירת בורר
באשר ליכולת הבחירה של חבר קיבוץ בין סוגי ההליכים, מציינת עו"ד דנה ביאלר כי הדבר תלוי בסעיף יישוב הסכסוכים שמופיע בתקנון הקיבוץ. יש לבדוק את הוראותיו ושם תהיה התשובה; אך יש לשים לב כי אם לא ניתנה בחירה זו במפורש - אזי היא אינה קיימת, ויש לפעול לפי הקבוע בהוראת התקנון.

יוסי חלבי מקיבוץ הסוללים, ראש המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית, מסביר כי בוררות, ככלל, מתקיימת מתוקף הסכמת הצדדים ובכתב. כאשר תקנון הקיבוץ מכיל סעיף בוררות חובה - הרי שזוהי הסכמה בכתב המחייבת פנייה לבוררות ולא לבית המשפט.

גם בהיעדר סעיף בוררות בתקנון, רשאי חבר או קיבוץ לפנות למוסד לבוררות ולגישור, בתנאי שתינתן לו הסכמה מוקדמת של הצד השני לקיום הבוררות. על פי כללי המוסד לבוררות, מתקיימת הבוררות בכפוף לחוק הבוררות, אך אין היא כפופה לדין המהותי. היא מתקיימת, כחלק מהסכמת הצדדים, ללא ייצוג של עורכי דין וללא חובת הנמקה של הפסק, אלא אם הסכימו הצדדים אחרת.

זוהי בוררות המתקיימת בפני מותב של שלושה בוררים הבאים מתוך הקיבוצים והדנים בסכסוך שבין קיבוץ לחבר, בין חבר לחבר ובין קיבוץ לקיבוץ. קוד