"המועד הקובע בו קמה לחבר קיבוץ זכות קניינית בנכסי הקיבוץ הוא המועד בו התקבלה החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ בדבר שיוך נכסי הקיבוץ לחברים, ולא כל מועד קודם לכך", חוזרת השופטת בלהה טולקובסקי, מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, על ההלכה הקיימת, ודוחה תביעת יורשים של חברת קיבוץ עין החורש, שהלכה לעולמה שמונה ימים לפני "המועד הקובע" לשיוך הנכסים בקיבוץ - כי תיכלל ברשימת הזכאים לשיוך.

עוד על השיוך בקיבוצים:
שיוך דירות: ייבחן מסלול ייחודי לקיבוצים
המנהל פרסם הוראות לשיוך "חלקת המגורים"
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

במשך 73 שנים היתה המנוחה חברת קיבוץ עין-החורש, מגיל 18 ועד למועד פטירתה בחודש מארס 2005. ימים מספר לאחר מותה, התקיימה בקיבוץ הצבעה לגבי החלטה בדבר שיוך הנכסים בקיבוץ, ומועד ההצבעה נקבע כ"מועד הקובע" לזכאות לשיוך נכסים.

תהליך ארוך ומתיש קיים עין-החורש עד לקבלת ההחלטה בדבר השינוי באורחות החיים. בינואר 2004 אושרו רק "עקרונות השינוי". ביולי 2004 נעשה ניסיון ראשון לאשר באסיפה הכללית את הליך השיוך, אך ההצעה לא עברה, בהיעדר רוב של 75% מחברי הקיבוץ. בדצמבר 2004, לאחר שבוצעו שינויים בקובץ הסדרי השינוי, נערכה הצבעה שנייה, אך גם הפעם לא אושר הליך השיוך בהיעדר הרוב המיוחס (הפעם תמכו בו 69.3% מחברי הקיבוץ).

לנוכח קולות בעין-החורש שאמרו כי אין להביא את ההחלטה ל"הצבעה שלישית", לפני שחלפו שישה חודשים ממועד ההצבעה הקודמת, החליט "הצוות המוביל" להביא את השאלה להכרעת הקיבוץ, וביום 18.2.2005 אישר הקיבוץ לקיים הצבעה שלישית על הסדרי השינוי.

ביום 11.3.2005 התקיימה ההצבעה השלישית, במסגרתה אושר השינוי באורחות החיים בעין-החורש, לרבות הליך השיוך והסדר ההתפרנסות החדש (ברוב הנדרש, 78.8% מהחברים), ונקבע כי "המועד הקובע" לצורך קביעת הזכאות לשיוך הוא מועד קבלת ההחלטה.

בנובמבר 2011 הופיע בנה של המנוחה בפני שיחת הקיבוץ, וביקש לכלול את אמו המנוחה ברשימת הזכאים לשיוך, וזאת לנוכח פטירתה כשבוע לפני המועד הקובע. הבן גם אזכר את "פרשת יורשי קיבוץ מענית" בקשר לכך. עין-החורש פרסם את דברי התובע בפני האסיפה הכללית ואפשר לתובעים ולחברי הקיבוץ לעיין בחוות דעת משפטית שהגיש היועץ המשפטי של הקיבוץ. האסיפה הכללית דחתה את הבקשה בהצבעה מיוחדת שנערכה (173 חברים הצביעו נגד הבקשה ושמונה חברים הצביעו בעד).



באמצעות עו"ד רועי הלוי, מבקשים התובעים מבית המשפט שיתערב בקביעת ה"מועד הקובע", כך שיחול לעניין המנוחה בלבד, והיא תיכלל ברשימת הזכאים לשיוך נכסים. הם טוענים כי דחיית ההצבעה השלישית למועד שבו התקיימה היתה מיותרת, וכי לא היה צורך ב"הצבעה טכנית" שתאשר לקיים את ההצבעה השלישית. בכך, הם אומרים, נפגם ההליך שגרם לדחייה מיותרת של ההצבעה השלישית, אותה ניתן היה לקיים, לפי שיטתם, קודם פטירת המנוחה.

עין-החורש, באמצעות עו"ד נמרוד טפר, טוען כי ההחלטה המאשרת את הליך השיוך התקבלה כדין, וכי לא רק שהקיבוץ לא גרם לדחיית ההחלטה בדבר הליך השיוך, אלא הוא אף פעל ככל יכולתו לזירוז קבלת ההחלטה. עין-החורש ציין בפני בית המשפט כי "פעל לפי פסק הדין בפרשת מענית ואפשר לתובעים להביא את דבריהם בפני האסיפה הכללית, אשר דחתה ברוב קולות מכריע את פנייתם".

השופטת מדגישה כי תהליכים מוקדמים או אישור עקרוני של הליכי הפרטה אינם יכולים להוות את המועד הקובע, וחוזרת על ההלכה שנקבעה גם בבית המשפט העליון: "היום עליו החליטה האסיפה הכללית כמועד הרלוונטי לעניין השיוכים השונים - הוא היום הקובע".

השופטת מציינת כי לצד כלל זה, הוסיף השופט אליקים רובינשטיין, מבית המשפט העליון, בפסק דינו ב"פרשת מענית" (בה נדחתה תביעת יורשים נגד הקיבוץ) כי יכול בית המשפט להתערב בקביעת המועד הקובע במקרים חריגים בהם פעלה האסיפה הכללית בחוסר תום לב, או בניגוד לתקנת הציבור, או ב"מקרי גבול, בהם נפטר חבר הקיבוץ בין תחילת הדיון בהחלטת השיוך לבין קבלת ההחלטה עצמה".

השופט שם יצר מעין מנגנון, לפיו "ראוי שקיבוץ בו מתעוררת בעיה מעין זו יעלה אותה באסיפה הכללית וייתן בה החלטה קונקרטית. כאן יהא הדגש על הגינות ואנושיות".

השופטת מוצאת כי "מלבד סמיכות הזמנים בין מועד פטירתה של המנוחה למועד ההצבעה הקובעת, לא הוכח כי הקיבוץ פעל בחוסר תום לב, באופן הנוגד את תקנת הציבור או בחוסר הגינות כלפי המנוחה" בהליך ההחלטה ובאישור "המועד הקובע", וכי אין מקום להתערב בהחלטות האסיפה הכללית. השופטת מדגישה שהאסיפה הכללית, או מי מהגורמים בקיבוץ, לא פעלו מתוך כוונה או רצון לעכב את אישור הליך השיוך או מתוך כוונה לפגוע בזכויותיה של המנוחה.

אכן, ממשיכה השופטת, "לא ניתן להתעלם מכך שפטירתה של המנו