אבי בן-אהרון, חבר תל יוסף, הולך לבג"ץ. המנהל-לשעבר של "אגודת המדגה" בתל-יוסף זכה תחילה בבית הדין לעבודה בנצרת בפסיקה הקובעת כי התקיימו בינו לבין הקיבוץ "יחסי עובד-מעביד", החל מתקופת החלת השינויים בקיבוץ ועד לפיטוריו.

הפרקים הקודמים בפרשת אבי בן-אהרון נגד תל-יוסף:
תל יוסף: תביעת ענק נגד חבר הקיבוץ
לראשונה: יחסי עובד-מעביד בין חבר לקיבוצו
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ערעור הקיבוץ לבית הדין הארצי לעבודה צלח, וההכרה ביחסי עובד-מעביד בוטלה. עתה, באמצעות עו"ד יואב אבן, עותר בן-אהרון לבג"ץ נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה, ומבקש כי יקבע שאכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו (החבר) לבין תל-יוסף (הקיבוץ).

בית הדין הארצי לעבודה חזר וקבע את הכלל, הידוע מקדמא דנא, לפיו חבר אגודה שיתופית עובד באגודה משום שהוא חבר בה, וחבר בה משום שהוא עובד. לכן אין לראות את החבר כעובד במובן יחסי עובד-מעביד, שכן עבודתו נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנה. בית הדין הוסיף כי גם לפי התקנון והתקנות הנוגעות לקיבוץ המתחדש, קיימת חובת עבודה אינהרנטית של חבר הקיבוץ כלפי הקיבוץ, בין אם במסגרתו או בעבודה מחוצה לו.

בית הדין פסק כי השינוי שחל בתל-יוסף והפיכתו לקיבוץ מתחדש לא שינו את היחסים שבין הקיבוץ והענפים לבין החברים, ולכן נעשתה ההתקשרות שבין בן-אהרון ותל-יוסף מתוקף היותו חבר קיבוץ, ולא כעובד שלו.



עתירה לבג"ץ לביטול פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה, אינה דבר שבשגרה. בג"ץ אינו ממהר להעביר ביקורת שיפוטית על הערכאה המקצועית הגבוהה, המתמחה באופן ייחודי ביחסי עבודה (ופסיקתה היא כפסק דין חלוט שאין עליו עוד ערעור). בג"ץ עושה זאת רק כשהוא מוצא שנפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, וכאשר הצדק מחייב התערבות למניעת עיוות הדין.

בעתירה טוען החבר, באמצעות פרקליטו עו"ד יואב אבן, כי המושג "קיבוץ" עבר שינויים מרחיקי לכת, שמחייבים בחינה מחודשת של מערך הזכויות והחובות בין החברים ותאגיד הקיבוץ. עו"ד אבן מבקש לסלול את הדרך ללבם של שופטי בג"ץ באמצעות דברים שאמר בעבר השופט אהרן ברק: "עלינו להיות מוכנים לסטות ממושגיות קיימת, לשנותה או לבנות מושגיות חדשה. איננו חיים עוד בעולם של מושגים. העיקר הוא המטרה החברתית שהמשפט נועד להגשים, ולא המושגים שבהם עוטה המשפט".

בעתירה ארוכה ומפורטת, הסוקרת את היסטורית הפסיקה בנושא זה באגודות שיתופיות, אומר עו"ד אבן כי זו סוגיה הרת גורל, הנוגעת לכלל חברי הקיבוצים המתחדשים. הפרקליט מבקש לשכנע את בג"ץ כי פסיקת העבר באשר להיעדר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין חבר לקיבוצו נעוצה במצב עובדתי שהוא נחלת הקיבוץ השיתופי, אך אינו קיים עוד בקיבוץ המתחדש, ובמיוחד לא בקיבוץ תל-יוסף.

הפרקליט מדגים זאת בשורה של עקרונות יסוד מהקיבוץ השיתופי שאינם מתקיימים עוד בקיבוץ המתחדש, ומשכך, לטענתו, יש להכיר בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין החבר-העותר לבין תל-יוסף. החבר מספר בעתירה כי תל-יוסף זנח את עקרון "העבודה העצמית" עד כדי כך, שבעת הדיון בבית הדין לעבודה בנצרת נמצא כי מתוך 161 חברים בקיבוץ רק עשרים עובדים בתוך הקיבוץ ובתאגידיו, לעומת 59 חברים העובדים מחוצה לו.

עוד נמצא שהקיבוץ מעסיק 39 עובדים חיצוניים, לעומת עשרים חברים בלבד. לטענתו, בתל-יוסף החבר אינו מחויב עוד להעמיד את כוח עבודתו, ואף לא את הכנסתו מעבודה אחרת, לטובת הקיבוץ. גם הקיבוץ אינו מחויב עוד לדאוג לעבודתו ולפרנסתו של החבר.

במבנה הקיבוץ החדש של תל-יוסף, הוא מוסיף, החברות בו אינה מחייבת עוד את החבר ב"חובת עבודה", אלא אך ורק ב"חובת התפרנסות", שלפי חוברת השינויים באורחות החיים שם, נועדה "לקיים באופן עצמאי אותו ואת בני ביתו" בלבד.

הזכויות שמקבלים חברי הקיבוץ, טוען החבר, ניתנות להם לא עוד מכוח עבודתם או בתמורה להעברת כוח עבודתם לקיבוץ, אלא בעד תשלום מסי קהילה בלבד, ללא קשר לעבודתם. פירות העבודה "הולכים" לכיסו של החבר, והחובה שהיתה בעבר, להעביר לקיבוץ את שכרו, הוחלפה כיום בדרישה שהחבר יעביר לקיבוץ את תלושי השכר שלו בלבד, לצורך חישוב מסי הקהילה.



מיתוס נוסף שמבקש הפרקליט לנפץ הוא זה הקשור ל"סידור עבודה". לדבריו, מרבית פסקי הדין הדנים בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד ביחס לחבר קיבוץ, יוצאים מהנחה כי עבודתו של חבר בקיבוץ נעשית לפי סידור העבודה. אכן, אומר הפרקליט, כך היה בקיבוץ השיתופי, וגם עבודתו של החבר מחוץ לקיבוץ היתה טעונה הסכמת הקיבוץ.

אך "מוסד סידור העבודה" בתל-יוסף בוטל ב"חוברת השינויים", ולכל חבר ניתנה עצמאות מלאה והוטלה עליו האחריות המלאה לבחור את מקום עבודתו. החברים בקיבוץ תל-יוסף, טוען החבר, אינם כפופים עוד לסידור עבודה כלשה