מסכת ההתדיינויות שבין תושבי ההרחבה בקיבוץ אילון ו"חורש אילון" (האגודה הקהילתית המשותפת לקיבוץ ולתושבי ההרחבה), ממשיכה לגבות מחיר. 40 אלף ש"ח ומע"מ, בעד הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, ישלמו התושבים לקיבוץ ולאגודה הקהילתית, לאחר ששוב נדחו טענותיהם - זו הפעם, בבית המשפט המחוזי בחיפה.

עוד על יחסי ההרחבות והקיבוצים:
מלכיה: מהי הדרך "הנכונה" לעזוב את ההרחבה
אשדות יעקב איחוד: קיבוץ, הרחבה וחברות טובה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

תזכורת קצרה: בסיבוב הקודם ביקשו 13 תושבים (כשמונה משפחות מתוך 117 המשפחות בהרחבה של קיבוץ אילון) לבטל את "חוזה קיבוץ-משתכנים" עליו חתמו מול הקיבוץ, שמחייב אותם בתשלומים בעד שירותים שנותנת האגודה לתושבים.

הם טענו ל"אי חוקיות" של הוראות בהסכם, שמקנות לאגודה הקהילתית "סמכויות שלטוניות", כמו מתן שירותים מוניציפליים, ומחייבות את התושבים, חברי האגודה, בתשלום בעד שירותים אלה. לאחר שפרשו מהאגודה, הם טוענים שאינם חייבים עוד בתשלומים לפי חוזה זה.

במחצית 2012 פסק הבורר, עו"ד נמרוד טפר, כי האגודה לא הפעילה בפועל סמכויות שלטוניות של השלטון המקומי. סמכויות אלה הופעלו בידי הוועד המקומי, ולא האגודה. הבורר הסביר כי "מקום בו הוועד המקומי, שנבחר כחוק, מפעיל כחוק את סמכויות השלטון המקומי שהואצלו לו - אין מניעה כי התושבים יתאגדו יחדיו באופן וולונטרי לרווחתם", כדי לספק לעצמם שירותים משלימים או נוספים, בנוסף להיקף השירותים שמספק השלטון המקומי.

לפי "חוזה קיבוץ-משתכן", קיימת חובה חוזית של תושב בהרחבה הקהילתית לשלם תשלומים שונים לאגודה הקהילתית. לתושבים-התובעים, פסק הבורר, אין עילה חוזית לביטולה של הוראה זאת, ופרישתם של התובעים מחברות באגודה הקהילתית - אינה מהווה עילה לפטור מתשלום עלויות הקהילה.

קיבוץ אילון, באמצעות עו"ד לילך אופק ("לבנון־אקוניס-דורון, עורכי דין"), והאגודה הקהילתית, באמצעות עו"ד אביתר גושן ("גושן-גושן-סיגל, עורכי דין"), מבקשים מבית המשפט המחוזי בחיפה לאשר את פסק הבורר.

התושבים-התובעים, שטענותיהם נדחו בידי הבורר, מתנגדים לאישור הפסק, ובאמצעות עו"ד רון אביב הם מבקשים מבית המשפט כי יבטל את פסק הבורר. בין יתר טענותיהם, הם אומרים כי פסק הבורר "מנוגד לעקרונות יסוד של השיטה" ולפסיקה הקיימת, וגם טוענים שנוצר "ניגוד עניינים קשה וחמור" אצל הבורר, באשר הוא הציג, בזמנו, את מועמדותו לתפקיד רשם האגודות השיתופיות. לטענתם, "לא ייתכן שמועמד לתפקיד רשם האגודות ישמש כבורר בין הצדדים", והיה עליו ליידע אותם ולפסול עצמו מלשמש כבורר, "משיקולים של תקנת הציבור ומראית עין".

השופט עודד גרשון מסביר כי חוק הבוררות קבע רשימה סגורה של עשר עילות ביטול, אשר רק בגינן ניתן לבטל פסק בוררות, ועיקרן הוא בדיקת תקינות הליך הבוררות במסגרת המוסכם בין הצדדים. משכך, בדונו בבקשה לביטול פסק בוררות, אין בית משפט דן בעניין שלפניו כבערעור על פסק דינה של ערכאה דיונית, ואינו בוחן את תוכן הפסק (למעט המקרה בו הפסק נוגד את תקנת הציבור).

אכן, אומר השופט, אחד המקרים בהם ישתמש בית המשפט בסמכותו ויבטל פסק בורר, הוא מקום שמתקיימת בו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי - כאשר מתברר שהבורר היה שרוי בניגוד עניינים בין מילוי תפקידו השיפוטי לבין מעורבותו עם אחד הצדדים. לא זהו המצב כאן. לדעת השופט, "אין כל פסול בעובדה שבורר שמונה על ידי רשם האגודות השיתופיות בהתאם להסכם בין הצדדים, הציג את מועמדותו, לאחר שהחלה הבוררות, לתפקיד הרשם.
אין במצב דברים זה כדי ליצור ניגוד עניינים או משוא פנים".

יתרה מכך, אומר השופט, אין קשר בין הצגת מועמדות לתפקיד הרשם לבין הכרעה בסכסוך בין אנשים פרטיים לבין אגודה שיתופית. השופט מוסיף כי מהחומר שלפניו עולה כי הבורר ניהל את הבוררות לפי כל הכללים, אפשר לצדדים להביא בפניו את כל ראיותיהם וטענותיהם, ודן והכריע ביסודיות בכל השאלות שהונחו על שולחנו.

השופט מביע מורת רוח על הלשון הבוטה שנקטו התובעים ביחס לבורר, ועל שפגעו בשמו הטוב ללא בסיס והצדקה. בעלי דין חייבים בשמירה על כבודם של בעלי התפקידים הדנים בעניינם, אומר השופט, ומוסיף כי לא ייתכן שבעל דין שאיננו מרוצה מהכרעת בעל הסמכות השיפוטית שדן בעניינו ינקוט לשון משתלחת כמו זו שנקטו התובעים. נפסק לא אחת כי על בעלי הדין להיזהר לא להטיל דופי לשווא באישיותו של הבורר או בהתנהגותו אך ורק לשם השגת ביטול הפסק. עניין זה, אומר השופט, יילקח בחשבון בעת פסיקת הוצאות המשפט.

האגודה, קובע השופט, נתנה בפועל את הסכמתה לפרישת התובעים מחברות בה. אלה לא טעו ולא הוטעו בטרם חתמו על ההסכם. החוזה קיבוץ-משתכן, עליו חתמו התובעים עם האגודה, אינו נגוע