אפוטרופוס שמונה לחבר קיבוץ - מוסמך לתת הודעה בדבר עזיבת החבר את הקיבוץ, אך הודעה זו טעונה אישור מבית המשפט. כך קובעת השופטת רונית גורביץ, מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, בעניינה של חברת קיבוץ שעזבה את קיבוצה בשנת 2009, ונפטרה שנתיים לאחר מכן. השופטת מוסיפה כי בית המשפט יכול לאשר, בדיעבד, מתן הודעה של אפוטרופוס על עזיבת החבר, אם הוכח כי הודעה שכזו עולה בקנה אחד עם טובתו של החסוי.

עוד על העזיבה בקיבוצים:
גת: זוג תובע דמי עזיבה, הקיבוץ תובע בחזרה
אשדות יעקב מאוחד: ישולמו דמי עזיבה למנוח
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ואלה הפרטים שהובילו לפסק הדין: חברת קיבוץ, הנמנית עם דור המייסדים של קיבוצה מאז 1944, לקתה במחלת אלצהיימר שמנעה ממנה את היכולת לדאוג לצרכיה האישיים ולענייניה. משהתברר, בחודש מארס 2009, שאינה יכולה להתגורר עוד בדירתה שבקיבוץ, ובהיעדר מוסד אשפוז מתאים עבורה - הצליחו בניה וכלותיה למצוא לה מקום אשפוז בקיבוץ אחר, בו חבר אחד מבניה.

באוגוסט 2009 הגישו ילדיה של החברה בקשה למינוי אפוטרופוס. אחד הבנים, זה המתגורר בקיבוץ בו אושפזה החברה, מונה לשמש כאפוטרופוס "לגופה ולרכושה של החסויה". בין לבין, החל קיבוצה בתהליכים הקשורים בשינוי אורחות החיים ובשיוך נכסים.

משחלפה שנה וחצי מאז חדלה החסויה להתגורר בקיבוץ, הגיע האפוטרופוס למסקנה כי נכון יהיה אם תודיע האם על עזיבתה את קיבוצה. לדבריו, איש מבין חברי הקיבוץ או נציגיו לא התעניין בגורלה, והקיבוץ לא נטל חלק בטיפול בה ולא נקט מאמץ להחזירה אליו.

לפי תיאורו, שולמו דמי האשפוז מכספי הפנסיה של החברה ומקצבת הביטוח הלאומי. קיבוצה השתתף בדמי מחייתה בסך של 700 ש"ח לחודש, וגבה לכיסו את דמי השכרת דירתה בקיבוץ. לדעת הבן-האפוטרופוס, ערך הדירה שהשאירה אמו (החסויה) בקיבוץ היה בסך 43 אלף ש"ח, בעוד דמי העזיבה מגיעים לסך של 394,625 ש"ח.

משנמצא כי סכום דמי העזיבה עולה בהרבה על ערך הדירה, סבר הבן כי סכום זה יועיל לאמו הרבה יותר מ"שיוך" עתידי של דירת מגורים, במיוחד כשאין באפשרותה, במצבה, לחזור אליה או לגור בה. אמנם עזיבת הקיבוץ תגרום לכך שתיגרע השתתפות הקיבוץ (בסך 700 ש"ח), אך סכום זה, לפי שיקול דעת הבן־האפוטרופוס, בטל בשישים ביחס לדמי העזיבה המגיעים לה. משכך, החליט הבן למסור לקיבוץ, בשם אמו, הודעת עזיבה, ועשה זאת ביום 20.10.2010.

מאחר שלא חלה התקדמות בטיפול - הגיש האפוטרופוס, בפברואר 2011, תביעה כספית בבית משפט השלום בעפולה, לתשלום דמי עזיבה וחובות נוספים של הקיבוץ כלפי החסויה. אחת מטענותיו היתה לקיפוחה של החסויה, באשר שויכה לה דירה נחותה ביחס לחברים אחרים עם נתוני ותק דומים. הקיבוץ הגיב בטענה שהיה על האפוטרופוס לקבל את אישור בית המשפט לענייני משפחה להודעת העזיבה.

טענה זו, אומר האפוטרופוס, הפתיעה אותו, שכן לדבריו, הקיבוץ לא הביע כל עניין בחסויה במשך למעלה משנתיים ימים, לא דאג לה למקום אשפוז, לא התעניין בגורלה, לא ביקש להתמנות כאפוטרופוס בעצמו ואף לא התנגד למינוי האפוטרופוס, על אף שידע על הבקשה למנותו. תביעה זו מתנהלת כעת בבית משפט השלום, שהוא "הזירה המשפטית" לתביעות כספיות של האפוטרופוס נגד הקיבוץ.

לעומת זאת, נתונה הסמכות בכל הקשור לענייני אפוטרופוסות לבית המשפט לענייני משפחה, בו מבקש האפוטרופוס, באמצעות עו"ד דניאל אלטמן, לקבוע כי היה מוסמך לתת את הודעת העזיבה.

הקיבוץ, באמצעות משרד עורכי הדין "לאמעי, סידר, רהט, צידון, פינק", טוען כי האפוטרופוס "פעל בחוסר סמכות, מתוך מניעים אישיים אופורטוניסטיים". החסויה, אומר הקיבוץ, "היתה אחת מדור הנפילים שייסדו את הקיבוץ", והיא לא העלתה בדעתה להפסיק את חברותה בקיבוץ.

היא היתה, לדברי הקיבוץ, בעלת כשרות משפטית מלאה, ובית המשפט לא הכריז עליה כ"פסולת דין". לפיכך, טוען הקיבוץ, לא יכול היה בנה להחליט עבורה על הפסקת חברותה בקיבוץ, שכן בכך פעל בניגוד להשקפת עולמה. הקיבוץ מעלה בטיעוניו "יותר משמץ של חשד כי האפוטרופוס לא חיפש את טובת החסויה, אלא דווקא חתר לפגישה מהירה עם כספי דמי העזיבה שברצונו לקבל כירושה".

באשר לטיפול בחסויה, ציין הקיבוץ כי השתתף בעלויות הדרושות למטפלת אישית צמודה לטובתה של החסויה, שדאגה לכל צרכיה ומחסורה, הקצה דירה נפרדת צמודה לטובת אותה מטפלת ללא תשלום, והעמיד למנוחה תקציב חודשי של כ-3,500 ש"ח. עוד הסביר הקיבוץ כי הצגת ערך ביתה של החסויה בסך 43 אלף ש"ח מטעה, שכן השומה לדירה נערכה ל"בלוקים" בלבד, ואינה משקפת את שווי השוק של הבית.

כאמור, בחודש אוגוסט 2011 הלכה החסויה לעולמה, ונקברה בקיבוץ. החלטת השופטת ניתנה רק בימים אלה, לאחר תום הדיון המשפטי. השופטת מסבירה כי