בהמשך לאסיף השאלות הקשורות לארכיון הקיבוץ, שפורסם כאן לאחרונה, מוגש מקבץ שאלות נוסף.

עוד על הארכיון הקיבוצי:
"יד יערי" חוגג 30 שנות תיעוד
חדש: רשת ארכיוני קיבוצים ממוחשבת
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

שאלה: בארכיון הקיבוץ קיימות תמונות שמקורן אינו ידוע, או שהופקדו על ידי בן משפחה או גורם אחר. הניתן לפרסמן? היש למי שצילם אותן, או למי שמופיע בהן, זכויות כלשהן? מי "הבעלים" של התמונות הללו?

ויש תשובה: פרסום תמונות מעורר שורה של זכויות: רובד אחד נוגע לזכותו של אדם שלא תיפגע פרטיותו. חוק הגנת הפרטיות קובע כי "פגיעה בפרטיות" היא גם "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד", או "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". רובד שני נוגע לזכות הכלכלית. כך אין לעשות שימוש מסחרי בדמותו של המצולם (ידוען, למשל), כאשר לדמותו יש ערך כלכלי. הרובד השלישי נוגע לזכויות היוצרים.

עו"ד ריצ'רד לוטי, מומחה בתחום הקניין הרוחני, מסביר כי גם תמונות המצויות בארכיב עשויות להיחשב כיצירות המוגנות בזכות יוצרים. ככלל, פרסום תמונות אלה טעון הרשאה מ"הבעלים של זכויות היוצרים" (או מיורשיו) - שהוא, בדרך כלל, מי שצילם את התמונה.

יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, שכן קיימים גם חריגים, כגון: קיומם של יחסי עובד-מעסיק (במסגרתם, ככלל, זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי העובד, לצורך עבודתו ובמהלכה, שייכת למעסיק); דיוקנאות או צילומים של אירועים משפחתיים או אירועים פרטיים אחרים שנוצרו לפי הזמנה, וזכות היוצרים בהם שייכת למזמין (אלא אם כן הוסכם אחרת).

ראוי לציין כי על יצירות שנוצרו לפני יום 25 במאי 2008 (שהוא מועד כניסתו לתוקף של חוק זכויות היוצרים החדש), חלים החריגים שנקבעו בחוק הקודם (חוק זכות יוצרים 1911).

הארכיון הקיבוצי יהיה רשאי לפרסם תמונה שברשותו, במקרים הבאים: אם בעל זכות היוצרים נתן לארכיון רשות לפרסם את התמונה, כאמור. רשות כזו יכולה להינתן גם בעל-פה או במשתמע בדרך של התנהגות; אם בעל זכות היוצרים העביר את זכות היוצרים, בכתב, לידי ארכיון; אם הפרסום הוא בגדר "שימוש הוגן", כהגדרתו בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

דהיינו: שימוש לצורך לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך; אם זכות היוצרים בתמונות פקעה - לפי החוק החדש, זכות יוצרים קיימת ביצירה למשך כל חייו של היוצר, וכן שבעים שנים לאחר מותו. אם לא ידוע מי היוצר, קיימות לגבי היצירה זכויות יוצרים למשך שבעים שנים מיום שפורסמה, או - אם לא פורסמה במשך שבעים שנים מיום שנוצרה - למשך שבעים שנה מיום היווצרה.

חריגים בעניין זה הם תקליטים ויצירות שהמדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בהן - בשני המקרים זכות היוצרים קיימת למשך חמישים שנים מיום היצירה של התקליט או היצירה.

יצוין כי החוק מתיר לארכיונים, מן הסוגים המפורטים בתקנות זכות יוצרים (ספריות וארכיונים) התשס"ט-2008, הלוא הם ארכיונים ציבוריים או של רשות מקומית, ולא כאלה שבבעלות פרטית, ליצור העתקים של יצירות בנסיבות מסוימות ולצרכים מסוימים. למשל, לצורכי שימור או עבור אדם אחר, שעתיד לעשות ביצירה "שימוש הוגן", כאמור.

לצד זכות היוצרים, יש ליוצר גם זכות מוסרית ביצירה שלו, דהיינו: הזכות שיינתן לו קרדיט מתאים,
וכי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר. זכות זו אינה ניתנת להעברה, והיא פוקעת עם פקיעת זכות היוצרים. לכן, בכל מקרה בו עושה הארכיון שימוש ביצירה שלא נוצרה על-ידו (למעט במקרה של פקיעת זכות היוצרים) - עליו לשמור על הזכות המוסרית של היוצר.

שאלה: הניתן לחייב חבר או תושב המחזיק ברשותו מסמכים הנוגעים לכלל, להעבירם לארכיון, הן בחייו ובמיוחד לאחר מותו?

יש תשובה: לדעת עו"ד גיל דגן ("שלמה כהן ושות'"), לא ניתן לחייב אדם להפקיד מסמכים אישיים שלו בארכיון הקיבוץ כארכיון פרטי.
לעומת זאת, אם החבר מחזיק בידיו מסמכים חשובים השייכים לקיבוץ - כדוגמת הסכם חכירה היסטורי - יש עילה לדרוש מהחבר (ולאחר מותו מעיזבונו) למסור את המסמך לידי הקיבוץ, ובמידת הצורך אף להוציא צו המחייב את מסירת המסמך.

עו"ד ריצ'רד לוטי מוסיף ואומר שלא מוכר דין המחייב יוצר (או יורשיו) להפקיד יצירה שלו בידי הארכיון. גם בדיני זכויות יוצרים לא קיים מנגנון הדומה למנגנון "רישיון כפייה" בדיני פטנטים, כלומר כזה הכופה על בעל זכות יוצרים ביצירה לפרסמה, בנסיבות מסוימות.