"אדם בונה ביתו בדם ויזע/ מלילו ויומו/ ובסופה עזה, ממש בן רגע/ הוא חרב, כן, חרב עולמו". עם שורה זו, של הפזמונאית שמרית אור, פותחת מלכה מירום את עתירתה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בה היא מבקשת כי תבוטל החלטה שקיבל ועד ההנהלה של קיבוצה, יפעת.

עוד מקרים של חברים נגד קיבוצים:
להבות הבשן: חבר נגד הנהלת החירום בקיבוץ
החבר נגד קיבוץ הראל: תובע משני הכיוונים
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לטענת מירום, החלטת הקיבוץ היא החלטה פסולה שמנשלת אותה, חברת קיבוץ, פנסיונרית בת 66, מכל הזכויות הקנייניות שצברה במשך 48 שנות חברותה בקיבוץ. באמצעות בנה, עו"ד שגיא מירום, מבקשת החברה כי בית המשפט יצהיר שקיימת לה הזכות לשיוך דירתה ונכסים יצרניים בקיבוץ, הנובעת מחברותה.

מירום, בת הקיבוץ, שימשה בשורה של תפקידים שונים בתחום החינוך וכיהנה כמנהלת בתי ספר וגם כמזכירת הקיבוץ. לאחר יציאתה לגמלאות המשיכה בעיסוקים אלה, וגם בהדרכה של מנהלי בתי ספר.

זה שנים, טוענת החברה, היא ובן זוגה, הח"כ-לשעבר חגי מירום, ששימש גם כגזבר הסוכנות היהודית, "מהווים קורבן להתעמרות ולרדיפה חסרת מעצורים מצד כמה חברי קיבוץ, ששמו להם למטרה לרדוף אותה ואת בן זוגה, להלבין את פניהם ולפגוע בתדמיתם ובשמם, כדי להתישם ולדחקם אל מחוץ לקיבוץ".

במשך כל שנות חברותם בקיבוץ, מתארת מירום, היא ובן זוגה "מסרו לקיבוץ את הכנסתם מעבודה ומהפנסיה, ופעלו מכוח הסדרים והנחיות של מנהלי הקיבוץ ומוסדותיו".

משפחה מחולקת
בשנת 2002 שינה קיבוץ יפעת את אורחות חייו, הפך ל"מתחדש", וגם "מועד קובע" נקבע בו. בהתאם, הודיע הקיבוץ לבני הזוג מירום כי "דירת המגורים המשמשת אותם מיועדת להיות משויכת להם, לעת החלטה פורמלית על שיוך דירות".

כחלק מתהליך שיוך הדירות לחברי הקיבוץ, החל ביפעת תהליך של מעברי דירות. במסגרת זו, מספרת מירום, הוקצו לבני הזוג, כמו לחברים אחרים, שתי דירות קטנות, ישנות ורעועות. החברה ובן זוגה איחדו את הדירות לאחת ושיפצו אותה, בהשקעה בת 500 אלף ש"ח, על חשבונם.

אלא, "שהחברים הרודפים", מתארת מירום, "המשיכו להטריד, והפכו אותם, את דירתם, את רכושם ואת הסדרי הקיבוץ עמם לגבי זכויותיהם הפנסיוניות - מטרה לחציהם ולטענותיהם". בחודש מארס האחרון, היא משחזרת, "לאחר שנים של הטרדות והצקות מצד החברים הרודפים, קץ בן הזוג ברדיפה המתמשכת נגדו והודיע על עזיבת הקיבוץ", אחרי 67 שנים בהן היה זה ביתו.

בניגוד לבן זוגה, החליטה מירום לא לעזוב, משום שראתה בקיבוץ את ביתה היחיד והאמינה כי "בחלוף הגל העכור, תוכל לשוב ולחיות עם בן זוגה בקיבוץ".

לכן פנתה מירום, ביקשה ואף קיבלה, במהלך חודש אוקטובר האחרון, היתר מהקיבוץ לצאת לחופשה ולעבור למעמד של "חברה בחופשה" למשך חמש שנים, במהלכן אושר לה לקבל את דמי השכירות שישלם מי שישתמש בדירתה בתקופה זו.

בחודש אוקטובר עיינה מירום בעלון הקיבוץ ונדהמה לגלות כי ועד ההנהלה של יפעת קיבל החלטה הדנה במעמדה של משפחה עם "חברות מחולקת", בה אחד מבני הזוג חבר והשני אינו כזה. לפי פרשנותו של ועד ההנהלה, מתרעמת מירום בעתירתה, "משפחה מחולקת" - בה, למשל, אחד מבני הזוג עזב את הקיבוץ - אינה זכאית עוד לשיוך בית המגורים ולשיוך נכסים.

החלטה זו, קוצפת מירום, ניתנה מבלי שפורסמה הכוונה לקיים דיון בנושא, ומבלי שהיא, שעלולה להיפגע מכך, זומנה לוועד ההנהלה כדי לאפשר לה להציג את עמדתה. חשוב לציין, מוסיפה החברה-העותרת, "שהמקרה שלה הוא ייחודי. כמותו אין עוד בקיבוץ". בקשתה כי הוועד יחזור בו מההחלטה, או שהאסיפה תדון בערעורה על כך - לא נענתה.

זכויות קניין
שורה של טענות בפי העותרת, לפיהן ההחלטה פסולה ודינה להתבטל. זכות החברות בקיבוץ - היא אישית,
ולא ניתן לשלול אותה עקב עזיבת בן זוג. זו "הלאמה" של נכסיה הקנייניים, אומרת מירום, מעשה הפוגע בעקרון השוויון ויוצר אפליה בינה לבין החברים האחרים בקיבוץ.

היא מסבירה כי מדובר בהחלטה הפוגעת, באופן רטרואקטיבי, בזכויותיה האישיות, שנוצרו והתגבשו לה ב"מועד הקובע", בהחלטה מפורטת של אסיפת הקיבוץ וב"חוברת שינוי אורחות החיים". מוסדות הקיבוץ, לדבריה, אינם מוסמכים עוד לשלול ממנה זכויות אלה, שהן, לטענתה, זכויות קנייניות המוגנות על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

החברה סבורה כי החלטה זו, הגם ש"כסותה כוללנית ותמימה", נועדה לפגוע בה. היא תמהה הכיצד יכול הקיבוץ להתנער מהתחייבות ומהסכמה חתומה שנתן לה ולבן זוגה עוד בדצמבר 2007, לשייך לה את "מגרש המגורים" שסומן על תשריט, במועד בו ישויכו הדירות לשאר החברים. זו החלטה פסולה, מסכמת מירום, שהתקבלה ממניעים זרים תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, הסותרת את תקנת הציבור, ולפיכך ד