226,446 ש"ח תבע קיבוץ תל יוסף מחברת קיבוץ ותיקה מאוד. הנתבעת, ילידת שנת 1915, מתגוררת מאז ינואר 1998 בדיור מוגן בתחום הקיבוץ.

עוד על הפנסיה בקיבוצים:
פנסיה חכמה לקיבוץ חכם
הפנסיה בקיבוץ - עניין של סדרי עדיפויות
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

באמצעות עורכי הדין עומר כהן ויניב מור ("שלמה כהן ושות'"), טוען תל-יוסף כי החברה צרכה שירותים רבים מהקיבוץ לאורך התקופה, אשר חויבה בהם בתקציבה, אך תמורתם לא שילמה. מדובר בחיובים בעד שירותי כביסה, חשמל, גז בישול, ארנונה, קניות, טיפולי רגליים, סל שירותים, כבלים, רשת ביטחון, שיוך דירות, ארוחות ושירותים בבית המוגן.

זה למעלה מעשור קיים סכסוך בין תל-יוסף לנתבעת. במרכזו עומד סירובה של הנתבעת להעביר לידי הקיבוץ את כספי פנסיית השאירים, שהיא מקבלת כתוצאה מעבודתו של בעלה המנוח כעובד חוץ מטעם הקיבוץ ב"אגד" (מכוח היות הקיבוץ בעל מניה באגד).

לטענת תל-יוסף, "מתוך התחשבות בגילה של הנתבעת", הוא החליט לא לתבוע כספים אלה ממנה (אשר לפי חישובו עולים על 500 אלף ש"ח). תל-יוסף אומר שמדובר בגמלת פנסיה חודשית בסך 3,759 ש"ח, כערכה הנומינלי באותה תקופה בה חדלה הנתבעת מהעברתה לידיו.

תל-יוסף מתאר ש"בהתאם לבקשתה ולהתנהגותה" של החברה, הוא התייחס אליה "כבעלת מעמד כלכלי עצמאי המקבלת שירותים מהקיבוץ", הפסיק לדרוש ממנה כי תעביר את פנסיית השאירים והודיע לה כי "אינה זכאית לכל תקציב מהקיבוץ".

באמצעות עו"ד יצחק מירון (שנבחר לאחרונה לראש עיריית עפולה) ועו"ד גולן נפתלי, טוענת החברה-הנתבעת כי שינוי אורחות החיים בקיבוצה לא אושר ברוב הדרוש. עוד היא מעלה טענות נוספות הנוגעות לרכיבי החיובים השונים, אך עיקר טענתה - היא זכאית לקבל פנסיה תקציבית מתל-יוסף, מתוקף היותה חברה בו וללא כל קשר לזכאותה לקבלת קצבת שאירים, אשר מקורה במקום עבודתו של בעלה המנוח.

להרהר ולערער
בתוכנית שינוי אורחות החיים בקיבוץ תל-יוסף, משנת 2001, גובש העיקרון של מתן פנסיה תקציבית לגמלאי הקיבוץ, אך זאת בתנאי שכל גמלאי יעביר לקיבוץ את הכנסותיו מכל מקור. מהכנסות אלה הוחרגה שורה של תשלומים (גמלה מגרמניה, פיצויים לנפגעי שואה, תוספת קצבת שאירים לאלמנות בביטוח-הלאומי, גמלת הורים שכולים, גמלת נכי צה"ל, גמלת פדויי שבויים לאסירי רפיח, כספים שמקורם בהשכרת נכסים פרטיים, ירושות ועוד).

פנסיית השאירים אינה חלק מ"רשימה סגורה" זו, ולטענת החברה-הנתבעת מדובר בהפלייתה לרעה ביחס לחברי הקיבוץ האחרים, במיוחד כשאין כל מקרה הדומה למקרה שלה. משכך, טוענת החברה שהיא זכאית לקזז מסכום התביעה 275,600 ש"ח, בעד תשלומי הפנסיה התקציבית אשר תל-יוסף לא העביר לה משנת 2001.

השופטת אומרת שגם אם ההחלטה בדבר שינוי אורחות החיים התקבלה, בזמנו, לא ברוב הדרוש - אין מקום להתערב בה ולשנותה למעלה מעשר שנים לאחר שהתקבלה, אשר במהלכן נהג הקיבוץ לפיה. השופטת הולכת בעקבות פסיקה קודמת של בית המשפט העליון בשאלה זו, ואומרת: "אין מקום להרהר או לערער, בשלב זה, על אופן קבלת ההחלטה".

בתוכנית השינוי, אומרת השופטת, נקבע: "סכומים לפנסיה שצברו חברים עד ליום השינוי - יהיו הבסיס לתשלום הפנסיה, והקיבוץ ישלים את ההפרש לגובה הפנסיה התקציבית, במידה ויידרש". אם מקבל החבר תקבולי פנסיה חיצונית הגבוהים מגובה התקציב הפנסיוני, מחויב החבר לגבי ההפרש בתשלומי מס פנימי.

הגם שבתוכנית השינוי לא נקבע במפורש שחבר הזכאי לפנסיית שאירים לא יהיה זכאי בנוסף לפנסיה תקציבית - מוצאת השופטת שכן נקבע כי "לא יוכל חבר לקבל או לצבור פנסיה משני מקורות" (דהיינו, מחיצונית ומתקציבית-פנימית). בהמשך, כשעודכנה תוכנית השינוי, נקבע בה במפורש כי "חבר לא יוכל ליהנות גם מפנסיית שאירים הזהה לפנסיה התקציבית או גבוהה ממנה, וגם מהפנסיה התקציבית". השופטת מקבלת את פרשנותו של תל-יוסף לפיה יש לראות את פנסיית השאירים כמקור לפנסיה התקציבית.

עשיית דין עצמי
אף הנתבעת אינה חולקת על כך שאינה זכאית לתקבול נוסף, ככל שהיא מקבלת לידיה פנסיה חיצונית העולה על זו המשולמת על ידי הקיבוץ. אך "ליבת טענתה", לפי השופטת, היא שדרישת תל-יוסף שתעביר אליו את פנסיית השאירים, "לצורך קביעת זכאותה לפנסיה, נעשתה במיוחד עבורה ובאופן מפלה". לטענת הנתבעת, אין מקום להבחין בין סוגי תקבולים שונים שמקבלים חברי הקיבוץ לצורך קביעת הזכות לקבלת פנסיה.

השופטת אינה משתכנעת ואומרת שניתן להבחין בין תקבולים שמקורם מעבודה (בה חייבים כולם), ובהם פנסיה או פנסיית שאירים, אותם יש להעביר לקיבוץ, לבין תגמולים לנכים ולהורים שכולים או פיצוי המשולם לניצול שואה. לא בלתי-לגיטימי לקבוע שתגמולים המגיעים בשל אובדן בן משפחה או פגיעה אישית