תקנון קיבוץ תל יוסף, ותקנות האגודות השיתופית ("הערבות ההדדית") הנוגעות ל"קיבוץ המתחדש" - אינן משנות את מערכת היחסים שבין החבר לבין קיבוצו, שממשיך להיות אגודה שיתופית המקיימת ערבות הדדית בין חבריה ושיתוף בנכסים.

עוד על יחסי עובד-מעביד בקיבוצים:
יחסי עובד-מעביד בקיבוצים: פסיקה חדשה ושונה
האם בקיבוץ המתחדש יש יחסי עובד-מעביד?
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לכן, ככל שמדובר בעבודה במסגרת האגודה השיתופית - לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין חבר הקיבוץ לקיבוצו, ואין בתשלום שכר דיפרנציאלי, הנקבע לפי הערכת שווי העבודה, כדי לשנות זאת. לפיכך, לא ניתן לראות את תל-יוסף כמעסיק של חבריו.

פסיקה תקדימית זו, שניתנה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתום הדיון בערעור שהגיש תל-יוסף באמצעות עורכי הדין עומר כהן ונעמי אשחר ("שלמה כהן ושות'") - מבטלת החלטה קודמת של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שקבעה כי בין אבי בן-אהרון, מנהל המדגה בקיבוץ תל-יוסף, לבין קיבוצו, התקיימו יחסי עובד-מעביד, מעת החלתם של עקרונות שינוי אורחות החיים בתל-יוסף.



השופטים בבית הדין הארצי, בהרכב שכלל את יגאל פליטמן, אילן איטח ואביטל רימון-קפלן, וכן נציגי הציבור ראובן רבינוביץ' ויצחק דויטש - פסקו השבוע, ביום שלישי (3.12), כי השינוי המבני שחל בקיבוץ תל־יוסף, והפיכתו לקיבוץ מתחדש - לא שינו, מבחינת תקנון הקיבוץ, את היחס בין הקיבוץ והענפים לבין חבריו, ולכן נעשתה ההתקשרות שבין בן-אהרון לבין תל-יוסף לגבי תפקידו כמנהל המדגה מתוקף היותו חבר קיבוץ, ולא עובד שלו.

בית הדין מתאר כי בן-אהרון עבד בענף המדגה של תל-יוסף, שאוגד כתאגיד נפרד של הקיבוץ ("דגי תל-יוסף אגודה שיתופית חקלאית בע"מ"), עד שהוחלט באסיפה הכללית של הקיבוץ לאשר את הפסקת עבודתו כמנהל המדגה.

במערכת היחסים שבין "האגודה השיתופית - הקיבוץ" ו"האגודה השיתופית - דגי תל-יוסף", לבין בן-אהרון, אומר בית הדין, יש לראות את שתי האגודות הללו כישות אחת - שהיא, למעשה, הקיבוץ כאגודה שיתופית, ולא ניתן לראות את הפסקת עבודתו של בן-אהרון במסגרת ענף המדגה כפיטורים ממקום עבודתו אצל מעביד נפרד, שהוא ענף המדגה.

בית הדין מוצא כי לפי תקנון הקיבוץ ו"תקנות האגודות השיתופיות" הנוגעות לעניין הקיבוץ כ"כקיבוץ מתחדש" ("סוגי אגודות", ו"ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש") - קיימת חובת עבודה מהותית ובלתי-נפרדת של חבר הקיבוץ כלפי הקיבוץ בו הוא חבר. בית הדין מסביר כי למרות התאגוד הנפרד של ענף המדגה - המשיב, כחבר קיבוץ, היה חייב בעבודה במסגרת האגודה השיתופית בה הוא חבר (הקיבוץ), או בעבודה מחוץ לקיבוץ.



בית הדין חוזר על הכלל: "מקדמת דנא הוא, שחבר באגודה עובד באגודה משום שהוא חבר בה, והוא חבר משום שהוא עובד. במצב עניינים כזה אין לראות את החבר כעובד במובן יחסי עובד-מעביד".

בית הדין מציין כי ככל שמדובר בעבודה מחוץ לקיבוץ, אזי כלפי מעסיק שהוא צד שלישי אכן מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין חבר הקיבוץ לבין אותו מעסיק; אולם, ככל שמדובר בעבודה במסגרת האגודה השיתופית - לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין חבר הקיבוץ לקיבוצו. עבודתו זו היא מכוח חברותו בקיבוץ כאגודה שיתופית.

בית הדין מקבל את ערעורו של תל-יוסף, ופוסק כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין בן-אהרון,
שיוצג בידי עו"ד יואב אבן, לבין הקיבוץ או האגודה דגי תל-יוסף. הוא מוסיף וקובע כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעתו של בן-אהרון, ככל שזו נוגעת ליחסי עובד-מעביד.

רו"ח ירון רייכמן (גליל-ים), מנכ"ל חברת "ברית פיקוח", שגם עומד בראש ועדת המיסוי הבין-קיבוצית: "קיבוץ הוא אגודה שיתופית, ומערכת היחסים בין הקיבוץ לבין החברים מוגדרת בתקנות האגודות השיתופיות ובתקנון הקיבוץ באופן מפורש.

"קיבוץ שבוחר להחיל יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברים צריך לקבל על כך החלטה מפורשת, ואכן, כמה קיבוצים בחרו לעשות זאת. בקיבוץ המתחדש אכן חלק מהאחריות להתפרנסות עוברת מהקיבוץ אל החברים, והמחוקק נתן את דעתו להגנה על החברים החדשים באמצעות תקנות הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש. אנו מברכים על פסק הדין וחושבים שהוא מבטא בצורה נכונה את מערכת ההבנות וההסכמות בין הקיבוצים לבין חבריהם".