האם ביקור של בורר ומומחה הנדסי בבית של משפחת חברים, יחד עם החברים עצמם, אך ללא נציג הקיבוץ, כדי להתרשם מהסדקים בבית - מהווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי ועילה לביטול פסק הבוררות? האם חרגו הבוררים מסמכותם כשחייבו את הקיבוץ בעלות הכרוכה בתיקון הסדקים? האם מהווה פסק הבוררות עיוות דין, מנוגד לתקנת הציבור, שכן הוא מטיל על הקיבוץ חיובים כספיים כבדים, בניגוד לתקנון השיוך?

עוד בוררויות מקיבוצים:
יפעת: בוררות בין שתי משפחות על דירה אחת
אשדות יעקב איחוד: פסק בורר לקיבוץ ולהרחבה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לכל השאלות האלה התייחס בית המשפט בעקבות בקשה של קיבוץ יסעור, באמצעות עו"ד יואב שימשי ("שלמה כהן ושות', עורכי דין"), לבטל פסק בוררות שנתן הרכב בוררים של המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית, במחלוקת שפרצה בין משפחת חברים לבין הקיבוץ.

במסגרת הליך שיוך דירות ביסעור הועברו הזכויות למשפחת החברים, לפי הסכם משנת 2008. עוד קודם לכן, בשנת 2006 או בסמוך לה, התגלו סדקים בביתם של החברים והם טענו שהאחריות לתיקונם חלה על הקיבוץ. בהתאם לסעיף 113(ב) לתקנון הקיבוץ ולפי תקנון השיוך, הועברה המחלוקת למוסד לבוררות, בפני הרכב של שלושה.

אלה פסקו שעל הקיבוץ לשאת בעיקר האחריות לנזקים, וכי העלות הכרוכה בכך תתחלק בין הצדדים באופן שהקיבוץ יישא ב-90% ממנה והמשיבים יישאו ב-10%. הבוררים הורו גם שהתיקונים יתבצעו תוך שנה וחצי מיום מתן פסק הבוררות.

השופט אלכס קיסרי, מבית המשפט המחוזי בחיפה, מזכיר לצדדים כי תחום ההתערבות השיפוטית בפסק בורר "מוגבל לעילות ביטול מוגדרות", וכי בית המשפט אינו משמש כערכאה לערעור על בורר. גם אם נפלה טעות בפסק בוררות, היא כשלעצמה אינה עילה לביטול פסק הבורר.

הקיבוץ טוען שאכן נפלו פגמים בעצם ההליך, ואומר כי בכך שאחד הבוררים (ראש ההרכב) והמומחה נפגשו עם החברים לבדם, "וסיירו איתם בסביבת ביתם, מבלי שנלווה אליהם נציג מטעם הקיבוץ" - הופרו כללי הצדק הטבעי. לפי חוות הדעת ההנדסית, נגרמו הסדקים בשל סוג הקרקע ובעיות ניקוז סביב הבניין, ולא כתוצאה מתוספת הבנייה שבנו החברים.

החברים, באמצעות עו"ד רינה פוליטי, מבקשים להדוף את טענת הביטול ומסבירים כי הבוררים לא מנעו מהקיבוץ את זכותו להביא את דבריו, וכי הפגישה התקיימה לאחר שניתנה לקיבוץ הודעה על הכוונה לקיימה. אחד העקרונות במשפט הוא שאין אדם יכול "לישון על זכויותיו" ואחר-כך "להתעורר" ולטעון לקיומן.

אדם אינו יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר את טענותיו נגד ההתדיינות בהזדמנות הראשונה. אמנם, תחילה מחה הקיבוץ על קיום ביקור בהיעדר נציג מטעמו, אולם לאחר מכן הוא הגיש, לבקשתו, חוות דעת מטעמו.

משאלה פני הדברים, אומר השופט, לא יכול קיבוץ יסעור לטעון כעת לפגמים בניהול הליך הבוררות,
ובכך להעמיד את הבוררים ואת החברים במצב בו הם יכלו להניח שהוא מחל על הפגם (שלטענתו נפל בהליך). בנסיבות אלה, השופט אינו מוצא פגם שמצדיק את ביטולו של הפסק.

עוד דוחה השופט את טענות יסעור שפסק הבוררות מטיל עליו חיובים כספיים כבדים, שהפסק סותר את "תקנת הציבור", וכי בפסיקתם יצרו הבוררים תקדים, לפיו עלול הקיבוץ להימצא אחראי לנזקים בבתי חברים, שהם רכושם הפרטי לאחר שנרשמו על שמם, כאשר לפי התקנון והסכם השיוך אין לקיבוץ כל אחריות בגינם. השופט דוחה גם את הטענה כי הבוררים חרגו מסמכותם בפסיקתם ולכן יש לבטלה.

משנדחו טענות יסעור, מחייב אותו השופט לשלם לחברים את שכר הטרחה של עורכי הדין, בסך 10,000 ש"ח.

גילוי נאות: כותב שורות אלה נמנה עם צוות הבוררים של "המוסד לבוררות", אך לא היה לו חלק בעניין המתואר ברשימה זו.