150 אלף ש"ח תשלם התובעת, שהפעילה גן אירועים בגבעת השלושה, לקיבוץ ולשבעה נושאי משרה בו, בעד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד שהוציאו בניהול הגנתם מפני תביעתה, בסך 7 מיליון ש"ח, שנדחתה בבית משפט המחוזי מרכז-לוד.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
כיצד תחולק דירה לזוג פרוד בקיבוץ?
מה הן סמכויות רשם האגודות בקיבוצים?
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

השופט אברהם יעקב מתאר את השתלשלות האירועים: התובעת הפעילה על מקרקעי הקיבוץ, משנת 1999, גן אירועים בשם "הגן הרומי". לטענתה, לאחר תחילת ההפעלה "התברר כי במתחם הגן קיימים קשיים תכנוניים שונים", הנוגעים לחוק התכנון והבנייה ורישוי העסקים, אותם ביקשו הקיבוץ ונציגיו להסדיר כדי שתוכל התובעת "להמשיך ולהפעיל את עסקה במקום למשך שנים רבות".

התובעת טוענת כי ניהלה עם גבעת-השלושה משא ומתן מתקדם לשם הקמת גן אירועים חדש על המקרקעין, שעוגן במסמך עקרונות מחייב, אך הוא נסוג מההסכמות הללו ופרש מהמו"מ בשלב הסופי שלו, בחוסר תום-לב מוחלט ותוך גרימת נזקים כבדים לתובעת.

באמצעות עורכי הדין דוד בסון ומירה בורנשטיין ("הרטבי-בורנשטיין-בסון ושות'"), מבקשת התובעת כי בית המשפט יאכוף את עסקת הקמת גן האירועים החדש, בהתבסס על מסמך העקרונות, ירים את "מסך ההתאגדות של הקיבוץ" ויחייב בנזקיה את נציגי גבעת-השלושה, שניהלו את המו"מ באופן אישי. כאמור, סך תביעתה, מהקיבוץ ונציגיו - בעד השקעותיה, אובדן הכנסות עתידיות ועוד - הוא 7 מיליון ש"ח.

הנתבעים, באמצעות עו"ד יהושע (שוקי) חורש ("ש. הורוביץ ושות'"), טוענים כי "מסמך העקרונות" אליו מפנה התובעת אינו הסכם מחייב, וכי שורה של עניינים לא הוסדרו. עוד הם אומרים כי "שינוי נסיבות חיצוני שנכפה על הצדדים", בדמות החלטה 1163 של מועצת מקרקעי ישראל, לא אפשר את השלמת העסקה כפי שתוכננה.

החלטה זו של המנהל, שהתקבלה במהלך ניהול המשא ומתן בין הצדדים, הביאה להפחתה משמעותית בגודל השטח שעמד לרשות הקיבוץ להקצאה למטרות תעסוקה, משטח של כ-28 דונם לשטח של כ-15.5 דונם בלבד.

השופט משרטט לצדדים מושכלות יסוד בדיני חוזים ומצביע על הפרדוקס שבטיעון התובעת, לפיו, מחד, היא טוענת שהושג הסכם מחייב בין הצדדים, אך מאידך, היא אומרת שהיו אלה הסכמות כחלק ממשא ומתן שניהלו, ממנו פרש הקיבוץ. אם מדובר במו"מ, אומר השופט, הרי זה "תהליך ארוך ומורכב אשר בסופו עשוי להשתכלל חוזה בין הצדדים, אך עם זאת - עלול שלא להיכרת חוזה כאמור".

כמובן שאם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, הרי שנסיגת גבעת-השלושה באופן חד-צדדי מהמוסכם תהווה הפרה של ההסכם. אולם ככל שלא נכרת הסכם, הרי אז רשאי כל צד לחזור בו מכוונתו לכונן יחסים משפטיים מחייבים,
בכפוף לחובת תום הלב החלה עליהם, בשלב הטרום-חוזי.

מחומר הראיות לומד השופט שכוונת הצדדים היתה להתוות בסיס להסכם עתידי ולא להתקשר בהסכם מחייב כבר בעת עריכתו. התובעת, מוצא השופט, היתה מודעת היטב כבר מתחילת המשא ומתן למחלוקת שבין גבעת-השלושה והמנהל ביחס לחישוב השטחים, וידעה כי ללא הסדרתה, לא תיתכן עסקה.

החלטה 1163 של המנהל, אומר השופט, "בהחלט יצרה שינוי נסיבות אובייקטיבי עבור הצדדים", שכן היא לא הותירה מקום לפרשנויות ביחס לשטחי הנטו שניתן לנצל לצורכי תעסוקה. לפיכך מוצא השופט כי "נסיגתו של הקיבוץ מהמשא ומתן עם התובעת נבעה ממניעים עניינים ולגיטימיים שהוא רשאי היה להביא בחשבון, ואין בכך משום חוסר תום לב", ודוחה את התביעה.