האם צריך היה שומר הקיבוץ להיות "נחמד" אל באי הפאב שהיה בקיבוץ דפנה? כלום היתה עליו חובה להמליץ או לעודד אנשים להיכנס ל"פאב ג'נגו" שהפעיל התובע, הדורש עתה מהקיבוץ 800 אלף ש"ח פיצוי על כי שומר הלילה, לטענתו, התנכל אליו והקיבוץ התעמר בו, וכתוצאה מכך כשלו עסקי הפאב; או שמא הסיבות לחוסר הצלחתו של הפאב לא היו תלויות בקיבוץ? שאלות אלה עמדו בפני השופטת רבקה איזנברג מבית משפט השלום בצפת.

עוד על הפאבים בקיבוצים:
במה פתוחה ללב בפאב גבעת חיים מאוחד
כפר מסריק: הבילוי בפאב הקיבוץ נגמר במכות
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

יחסי השכירות בין קיבוץ דפנה לבין שוכר הפאב עלו על שרטון. השוכר, ששכר מבנה מהקיבוץ והפעיל בו פאב, טוען כי שומר הקיבוץ מנע ממבקרי הפאב להגיע אליו. לדבריו, השומר, חבר הקיבוץ, "נהג לומר למבקרים כי הפאב סגור, או כי אין פאב בקיבוץ, או כי אין מה לעשות בפאב, או כי הפאב נסגר בשעה 2:00, והם לא יוכלו לצאת לאחר מכן, ואף הפנה את המבקרים למקומות בילוי אחרים".

עוד יש לו טענות רבות כנגד הקיבוץ שלדבריו סירב, בתום תקופת ההסכם באוקטובר 2009, לחתום עמו על הסכם הרשאה נוסף, חייב אותו בתשלומי יתר, הסיר את מערכת כיבוי האש בפאב, לא שילם על פגמים חוזרים במערכת החשמל ואף ניתק את קו הטלפון בפאב ללא שום התראה. באמצעות עו"ד טל שקלים הוא תובע פיצויים בעד אובדן השקעותיו במושכר, אובדן הכנסה לתקופה של שלוש שנים לאור התנכלות השומר שגרם למבקרים לא להגיע לפאב, אובדן פיתוח וגידול מוניטין, הפסד הכנסה ועוד.

קיבוץ דפנה ושומר הקיבוץ, באמצעות עו"ד ניצן טבנקין ("קופרשמיט גולדשטיין ושות'"), טוענים כי התובע מנסה להטיל לפתחם את האשם בכישלון העסקי של הפאב. דפנה אומר כי הוא נהג לפי הסכמי ההרשאה עם התובע. הם מבקשים לדחות את התביעה נגדם, והקיבוץ אף תובע הפרשי תשלומים שלדבריו נותר חייב לו התובע, שוכר הפאב.

ביטחון ובילוי
הסיבות לחוסר הצלחתו של עסק מסוג פאב, אומרת השופטת, יכולות להיות רבות ומגוונות. בנוסף להשקעות הגבוהות הנדרשות בפאב, נדרשות גם פעולות שיווקיות ואטרקציות רבות על מנת שהפאב יצליח להתחרות בפאבים האחרים באזור, אך השופטת לא התרשמה כי פעילות שיווקית בהיקף מספיק נעשתה על ידי התובע.

אכן, ייתכן, מתארת השופטת, שיחסו של שומר הקיבוץ אל מבקרי הפאב "לא היה ידידותי", אך לא התנהגותו מנעה מבליינים שחפצו בכך להיכנס לפאב, ולא בו האשם בכך שלפאב לא הגיעו בליינים בכמות לה ציפה התובע. הסכמי ההרשאה שנחתמו בין הקיבוץ לבין התובע מורים במפורש: "הקיבוץ, באמצעות השומר בכניסה לקיבוץ וגורמי הביטחון שלו, רשאי לסרב להכניס כל מי שימצא לנכון לתוך שטח הקיבוץ, מטעמי ביטחון".

"ביטחון", מסבירה השופטת, אין משמעותו רק "סיכון ביטחוני בהיבט צר או לאומני". "ביטחון" כולל גם מניעת עבירות פליליות, רכושיות, הטרדות או שוטטות בשטחי הקיבוץ תוך אפשרות לוונדליזם. "מטעמי ביטחון, שלום ורכוש התושבים, ולטובת התושבים, נמנעה כניסת זרים", מדגישה השופטת, ועל שומר הלילה היה לוודא מי המבקשים להיכנס בשערי הקיבוץ ולאן פניהם מועדות.

על התובע, לפי הסיכום עמו, היה לעדכן את השומר בדבר ימי הפעילות של הפאב. זהו דבר סביר בהחלט, אומרת השופטת, שבעל פאב המצוי בקיבוץ והפועל בימים מסוימים בלבד בשבוע - יהיה חייב להודיע לשומר בשער הכניסה לקיבוץ על ימי הפתיחה. אם לא עדכן התובע את השומר בדבר שעות הפתיחה - אין כל פגם בהתנהגות השומר בימים שסבר שהפאב סגור.

השופטת מתרשמת ממהימנות עדותו של שומר הלילה, הגם שניכר היה בו שלא ממש אהד את פעילות הפאב,
וככל שבליינים לא ציינו במפורש "כי באו לפאב הג'נגו", אלא רק ציינו "כי באו לפאב", הוא היה מכוון אותם אל פאב אחר. לא היתה עליו חובה לעודד אנשים להיכנס דווקא לפאב שהפעיל התובע, אומרת השופטת.

השומר הפעיל שיקול דעת לטובת מילוי תפקידו כשומר, ולא הוכח שמנע כניסת אנשים לפאב או הוציא דיבה על הפאב. לו כך היו פני הדברים, יכול היה התובע להקטין את נזקיו באמצעות הצבת שומר מטעמו בשער, אך הוא לא עשה כן מטעמי כדאיות כלכלית. מכאן מסיקה השופטת כי השומר הנוסף לא היה תורם לכניסה של לקוחות נוספים לפאב.

עוד אומרת השופטת שאין בהסכמי ההרשאה הבטחה לשפות את התובע עבור השקעותיו במבנה הפאב, ומשבחר התובע לבצע את ההשקעות, אף-על-פי שבכל פעם נערכה התקשרות לשנה בלבד - אינו זכאי לפיצוי בגינן מהקיבוץ.

השופטת בוחנת את ההתחשבנות בין הצדדים ומוצאת כי יתרת חובו של התובע לקיבוץ היא 10,726 ש"ח. היא דוחה את תביעתו ומחייבת אותו לשלם לקיבוץ את סכום החוב כאמור, ועוד שכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ש"ח.