הדיון בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בין קיבוץ עין גדי ו-13 מגמלאיו, לבין קרן הפנסיה "מגן" - נשמע בימים אלה אקטואלי מתמיד. הדיון, שעל תחילתו כתבנו כאן בעבר, ממשיך להתגלגל.

עוד על הפנסיה בקיבוצים:
פנסיה חכמה לקיבוץ חכם
הפנסיה בקיבוץ - עניין של סדרי עדיפויות
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

תחילה הסבר קצר. "איזון אקטוארי" בקרן פנסיה מתקיים כאשר הנכסים הצבורים בקרן, והכנסותיה השוטפות, מספיקים כדי לכסות את ההתחייבויות - הקיימות והצפויות - של הקרן למבוטחיה, בהתאם להנחות בגין תוחלת החיים, שיעור הריבית וכו'.

המצב ההפוך קרוי "גירעון אקטוארי". עניין זה, של שמירת "איזון אקטוארי", הוא חלק מהרפורמה שבוצעה בקרנות הפנסיה, והנחיות הממונה על שוק ההון שניתנו בקשר לכך. קרן הפנסיה מגן היא אגודה שיתופית, המנהלת מאז שנות החמישים של המאה הקודמת קרן פנסיה שבה חברים למעלה מ-2,000 איש. הקרן מחויבת באיזון אקטוארי בהתאם להוראות "חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)". כ-150 מחברי עין-גדי מבוטחים בקרן החל משנת 1989, ומקבלים זכויות מכוח תקנון הפנסיה של הקרן.

בינואר 2010 הפחיתה הקרן את תשלומי הפנסיה לכל גמלאי הקיבוץ בשיעור של כ-52%. ההפחתה בוצעה בעקבות הנחיה שניתנה לקרן על ידי הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. בפברואר 2011 הוציא בית הדין צו מניעה זמני, לבקשת עין-גדי, שמנע את ההפחתה בשיעור שבוצעה, אך קבע: "אם יופחתו שיעורי הגמלאות ליתר חברי הקרן, יופחתו קצבאות חברי הקיבוץ באותו שיעור". כפועל יוצא מההחלטה לסעד זמני, הפחיתה הקרן את הפנסיה לכל עמיתיה בשיעור 14.794%.

אם כך, על מי לשאת בנטל הגירעון האקטוארי של הקרן? האם כלל חברי הקרן או רק התובעים - קיבוץ עין-גדי וחבריו? זו הסוגיה המשפטית הטעונה הכרעה בהליך זה, אומרת השופטת יעל אנגלברג-שהם.



לטענת התובעים, באמצעות עו"ד דוד זיילר, אין להתייחס אליהם כאל "בועה אקטוארית" ואין לאפשר לקרן לבצע את איזון הגירעון האקטוארי שלה כך שרק הם לבדם יישאו בו, שעה שהם עמדו במשך כל השנים בכל התחייבויותיהם כלפי הקרן.

מנגד טוענת הקרן, באמצעות עו"ד רועי פוליאק, כי התובעים מהווים "יחידים המאוזנים על בסיס קבוצתי", כי הם שגרמו לגירעון האקטוארי בקבוצתם ועליהם לאזנו בעצמם, וכי על רקע זה בוצעה ההפחתה כפי שבוצעה.

כדי לקבל את עמדת המדינה, צורף הממונה על שוק ההון במשרד האוצר כ"צד נדרש" להליך. זה אמר שידוע לו על קיומן של "בועות אקטואריות" בקרנות הפנסיה הוותיקות, ומדיניותו היא שלא לאפשר הקמת "בועות אקטואריות" חדשות, אך הוא אינו נוקט פעולות כדי לפרק "בועות אקטואריות" קיימות בשל המורכבות שבדבר, בין היתר על רקע החשש שעמיתי "בועה אקטוארית" אחת ידרשו לסבסד עמיתים מ"בועות אקטואריות" אחרות.

בהמשך, מינה הממונה אקטואר שיערוך ביקורת מיוחדת לקרן, בהסתמך על תקנונה, על הסכם ההצטרפות של הקיבוץ אליה ועל נתונים נוספים. לאחר שבוצע דוח הביקורת, הוציא הממונה נייר עמדה,
שנמסר לתגובת הצדדים. במענה, ביקש עין-גדי לקבל את כל דוח הביקורת והמסמכים עליהם נסמך האקטואר לצורך הכנת הדוח.

בית הדין נדרש להחליט, ודוח הביקורת והמסמכים הועברו לקיבוץ. עתה מבקש עין-גדי מבית הדין להורות לממונה להעביר אליו גם את כתב המינוי ואת ההנחיות המפורטות שניתנו לאקטואר לצורך עריכת הדוח. הממונה מסר את כתב המינוי לעין-גדי, אך באמצעות עו"ד אורן גולדברג הוא מתנגד למסור את ההנחיות הפנימיות, בטענה כי הן "תרשומות פנימיות", שגילויין יפגע בתפקוד השוטף של המשרד, ועשוי להשליך גם על עמיתים אחרים בקרן.

עין-גדי מסביר כי דוח הביקורת שנערך מבוסס על תשתית עובדתית ומשפטית שמחובתו של הממונה היה לספק לאקטואר. לכן, חשוב לראות מהן ההנחיות המשפטיות והעובדתיות שמסר הממונה לאקטואר בנקודות בהן חלוקים הצדדים. מאחר שעמדת הממונה נשענת על דוח הביקורת - יש רלוונטיות להנחיות הפנימיות הללו, אומרת השופטת יעל אנגלברג-שהם. היא דוחה את הטענה כי אין לגלות הנחיות גם אם הן "תרשומות פנימיות", שכן יש להן רלוונטיות רבה לדיון ויש לקיבוץ אינטרס לגיטימי לעיין בהן.

השופטת מחייבת את הממונה לגלות בתצהיר את המסמכים שעמדו לפני מי שערך את דוח הביקורת ומהם המפרטים וההנחיות שניתנו לו לשם עריכת הדוח ששימש בסיס לעמדת הממונה.