"החלטות הקשורות בהליכי שיוך דירות בקיבוצים הן מן הסבוכות - זאת בשל התנגשות בין המצב הקיים בשטח, המהווה אילוץ עמו יש להתמודד, ובין הרצון להגיע להקצאה הוגנת ושוויונית ככל הניתן בין החברים. לא מן הנמנע כי הכרעות אלה מביאות תחושות החמצה או אפליה אצל חלק מהחברים.

עוד על הליך השיוך בקיבוצים:
קיבוץ שניר: מי מוסמך לדון בשתי תביעות שיוך
משמרות: "צו מניעה" להליך שיוך הדירות בקיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

"מדובר באיזונים בין מצב מצוי למצב רצוי, תוך כוונה להכריע ולהביא למצב ראוי, באילוצים הקיימים. מנגנוני האיזון באים להפחית בתחושות האלה", אומרת עו"ד דנה ביאלר, עוזרת רשם האגודות השיתופיות ומנהלת מחלקת הבוררויות, בפסק דין שנתנה - הדוחה את בקשתם של בני זוג, חברים בקיבוץ יפעת, לבטל פסק בוררות שנתן בעניינם צוות בוררים שמונה לדון בסכסוכים בקיבוץ יפעת בקשר עם הליך שיוך הדירות לחברי הקיבוץ.

קיבוץ יפעת החליט כי מחלוקות הקשורות בהליך רישום הדירות על שם החברים - יידונו במסגרת מנגנון יישוב סכסוכים, כאשר תחילה תלובן המחלוקת בהליך פנימי, לאחר מכן תובא בפני צוות גישור, וככל שלא תבוא המחלוקת על פתרונה - כי אז תועבר למסגרת הליך בוררות לפני צוות בוררים חיצוני, שאושר באסיפה הכללית ומונה בידי רשם האגודות השיתופיות.

השניים שמבקשים את ביטול הפסק ("המבקשים") גרים בדירה בבניין דו-קומתי טורי, בן שמונה דירות. חמש משפחות חברי קיבוץ גרות בבניין. במסגרת תהליך השיוך חולקו והוקצו, בנוסף, גם שלוש הדירות הפנויות בבניין למשפחות החברים הגרים בו. המחלוקת התעוררה כאשר שתי משפחות ביקשו להוסיף לעצמן אותה דירה.

משהגיעה פנייה זו לקיבוץ מאחת המשפחות ("המשיבים"), זומנה משפחת המבקשים לישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה, אך לא הגיעה אליה. בישיבה זו הורו הבוררים על צירופם של המבקשים כצד להליך הבוררות. משפנו המבקשים לקיבוץ וטענו כי הם לא הופנו תחילה להליך גישור, הציע הקיבוץ לפתור את המחלוקת בין כל הדיירים בבניין בעזרת אדריכלית הקיבוץ, שתציע אופן חלוקה בין המשפחות. בהיעדר הסכמה לגישור, הזהיר הקיבוץ, יחודש הליך הבוררות.

כך או כך חזר הנושא אל שולחן הבוררים. הליך הבוררות חודש, אך המבקשים בחרו לא לקחת בו חלק. הבוררים פסקו כי "דירת המחלוקת" תוקצה למשפחת המשיבים. השיקול העיקרי שהנחה אותם היה התכנוני-האופטימלי, כפי שהגדירה אדריכלית הקיבוץ. מנימוקים של סבירות והוגנות, הם מצאו שהחלופה היחידה העומדת לפני המשיבים היא הרחבת דירתם על ידי צירוף דירת-המחלוקת, בעוד שלמבקשים אפשרויות מגוונות יותר להרחבת דירתם.

באמצעות עורכי הדין הראל טיקטין ויואב אבן, מעלים המבקשים לפני עוזרת הרשם שורה של טענות הנוגעות להליך הבוררות, ואומרים כי לא התקיים הליך גישור, המחויב לפי החלטות הקיבוץ, וכי הישיבות בבוררות התקיימו בהיעדרם. עוד הם טוענים שלא התחשבו בוותק שלהם כחברים, העולה על הוותק של שאר החברים בבניין, הזכאים לשיוך דירה.

הקיבוץ ומשפחת המשיבים, באמצעות עו"ד יצחק (איציק) פינק ("לאמעי, סידר, רהט, דיון פינק, עורכי דין"), טוענים כי המבקשים לא פנו כלל בבקשה להקצות להם זכויות בדירת המחלוקת, וכי הבוררים היו אלה שזימנו אותם לבוררות, להציג את טענותיהם כדי שזכויותיהם לא יקופחו, אך הם בחרו לא לעשות כן.

התנהגותם של המבקשים לאורך ההליכים שהתנהלו מצביעה על כך שלא היה בכוונתם לקחת חלק בהליך הגישור, אומרת עוזרת הרשם. לדעתה, "התנגדות להליך גישור מייתרת אותו, בשל האלמנט הוולונטרי, בלעדיו אין גישור".

כאשר פנה הקיבוץ לצדדים וביקש עמדתם להעברת הסכסוך לגישור, ואלה התעלמו -
הרי שהאחריות לכך כי הליך זה לא התקיים בפועל, היא גם של הצדדים, במיוחד כאשר הוזהרו הצדדים מראש, כי אי-הסכמת שניהם להעברת הסכסוך להליך גישור - תביא לכך שהוא יידון בבוררות. "במצב הדברים כפי שתואר", היא מדגישה, "אין המבקשים יכולים להתפרק מאחריותם לאי-קיומו של הליך גישור".

דעתה של עוזרת הרשם אינה נוחה גם מהדרך בה בחרו המבקשים להתעלם מעצם קיומו של הליך הבוררות, על-אף ההזהרות וההחלטות של צוות הבוררים. "למעשה, מנעו המבקשים, בכך שלא הביאו טענותיהם לפני הבוררים, דיון לגופן של טענות, וכעת, בתום הליך הבוררות שתוצאתו בוודאי אינה לרוחם - מצאו לנכון להביא טענות אלה. התנהלות זו של המבקשים אינה מקובלת עלי ויש להוקיעה", אומרת עוזרת הרשם.

"אין לאפשר לצד לצאת נשכר מהתנהלות שכזו, ואין להיעתר לבקשתם להשיב הגלגל אחורנית. האחריות מוטלת לפתחם של המבקשים, ואין להם להלין אלא על עצמם בעניין זה", מדגישה עו"ד דנה ביאלר, שדוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות ומחייבת את המבקשים להשתתף בשכר טרחת עו"ד